נגמרו לי הכוחות: כשהסוללה של החיים מגיעה ל-1%

ישנם ימים (אצלי בעיקר בימי חמישי) שהכוח... נגמר. הבית מבולגן ונראה שלעולם לא יחזור לקדמותו; אין כבר אנרגיה לרוץ אחרי ילדים, לבשל את אותה ארוחת ערב ולהקריא את אותו סיפור. זהו, נגמר. שבת בפתח ואת רק מחכה לקצת שקט ומנוחה.

אז מה עושים? מה עושים כשאנחנו מוצאות את עצמנו קפואות אל מול המציאות, חסרות אונים וחסרות שליטה, בלי שום יכולת אפילו לחשוב מה תהיה הפעולה הבאה?

בפרשת "וירא" בתיאור העקידה נאמרות המילים "וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם". חז"ל מרחיבים ואומרים שמעשה אבות ואמהות הוא סימן לבנים ולבנות. כלומר, אם ה' ניסה את אבותינו ואימהותינו - הוא מנסה גם אותנו, הוא מנסה גם אותך!

 כל האתגרים שהם עברו לפני אלפי שנים משתקפים בחיינו הפרטיים. אין ניסיון בעולם שמגיע ללא תכלית, והניסיון של אברהם אבינו עם יצחק היה אחד הניסיונות הקשים ביותר. אבל החיים לא אמורים להיות קלים, והניסיונות נועדו לבנות בנו כוחות נפש ולרומם אותנו. כפי שאומרים: "אם קל לך מדי, סימן שאתה בירידה". הכול טוב ויפה על הנייר, אבל איך אפשר להמשיך לפעול כשהשגרה כל כך מתישה? איך אפשר להתקדם כשהכוחות אוזלים?

הבאר הייתה שם כל הזמן הזה

בואי נביט רגע על הגר. הגר מצאה את עצמה תועה במדבר עם ילד חולה ללא מים וחווה ייאוש עמוק. מתוך אותו ייאוש, היא זורקת את הילד אל השיחים ובוכה.

הקב"ה שומע את קול הנער ושולח אליה מלאך. המלאך לא מגיע כדי להגיד לה כמה היא מסכנה וכמה הוא מזדהה איתה - לא. הוא קורא לה לפעולה: "ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַֽחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ". הוא מפציר בה לקום מן האפר, לשאת את הנער ולא להיכנע.

באותו הרגע, הגר פוקחת את עיניה ורואה באר מים. הבאר לא נבראה באותו רגע יש מאין; היא הייתה שם לאורך כל הדרך, אך מסך הייאוש מנע ממנה להבחין בה.

יש כאן מסר עבור כל אחת מאיתנו. כשאנחנו שקועות בתסכול, קשה להבחין בפתרונות שכבר קיימים סביבנו. הישועה יכולה להיות קרובה מאוד, אם רק נפקח את העיניים, "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" (דברים, פרק ל', פסוק יד).

להעריך את מה שיש

בהפטרת השבוע מסופר על אשת עובדיה הנביא. לאחר פטירת בעלה, היא נותרת עם חובות כבדים ואיומים על עתיד ילדיה. בשעתה הקשה, היא פונה לאלישע הנביא. היא מספרת לו שהמצב קשה. שאין כסף, אין אוכל ושרוצים לקחת לה את הילדים. השאלה הראשונה ששואל אותה הנביא היא "מה יש לך בבית?" היא עונה שיש לה רק "אסוך שמן" (כמות מזערית של שמן).

אומר לה אלישע הנביא: זה כל מה שצריך! לכי תאספי כלים ריקים מכל השכנות, רבים ככל האפשר, היכנסי הביתה, סגרי את הדלת, ומזגי מתוך אותו אסוך שמן קטן. וכך היא עושה.

היא שולחת את ילדיה לאסוף גיגיות, דליים וסירים, וכשהיא מתחילה למזוג, מתרחש נס עצום. טיפת השמן אינה פוסקת, כל הכלים מתמלאים עד אפס מקום, והיא מצליחה למכור את השמן, לשלם את כל חובותיה ולהפוך לאישה אמידה.

ומה איתך? מה יש לך? האם את כל כך על סף ייאוש שאינך רואה את מה שיש לך או שאת מסתכלת על החיים מתוך אמונה שהבורא יכול להעניק לך שפע עד אינסוף?

כוחה של תפילה

הניסיונות בחיים אינם פוסקים, שכן הם בית הספר שבו האדם גדל, מתקן ומתקדם רוחנית, במקום להישאר במקום. בדיוק כפי שאברהם אבינו עמד בעשרה ניסיונות והתנסה בכל פעם מחדש, כך גם כל אחת מאיתנו פוגשת את האתגרים שלה בשגרת החיים. העוגן העוצמתי ביותר שמעניק לנו כוח לעבור כל ניסיון בגבורה הוא הדיבור הישיר מול ה' – התפילה.

כשאברהם אבינו קם בבוקר והתפלל, בניתוק מוחלט מכל האלטרנטיבות הגשמיות – בלי להישען על בנק כזה או אחר או על עזרת בשר ודם – הוא יצר חיבור ישיר עם בורא עולם. חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שכאשר אדם מתפלל, אפילו תפילות שנראות לו ריקות או חסרות כוונה לכאורה, הן מצטברות לכלי קיבול עצום. וכשמגיעה אותה תפילה אותנטית, היא מעלה ומאירה את כל התפילות הקודמות. לכן, אין שום מקום לייאוש בעולם. כל מילה של תפילה, כנה ומעומק הלב, פותחת שערי שמיים, ממתיקה דינים ומעניקה לנו את הכוח לצלוח כל ניסיון בגבורה ובאמונה שלמה.

אז רגע לפני שאת מתייאשת ומאבדת תקווה, רגע לפני שהסוללה שלך מתרוקנת לחלוטין, יש שלושה דברים שתוכלי לעשות:

1. פקחי את עינייך - לפעמים הישועה כבר בדרך, והבאר עומדת ממש מולך. את פשוט לא רואה אותה דרך מסך הייאוש.

2. הביטי בטוב שקיים - הבחיני בכל הדברים הטובים בחייך, ובכך משכי אליך "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב".

3. דברי עם הבורא - תפילה כנה ומעומק הלב יכולה לפתוח שערי שמים, והיא טובה יותר מכל פסיכולוג.