לפני שאת עונה בכעס: 5 מצוות שכדאי לזכור

הערה של מישהו בעבודה, ויכוח בבית, או הודעה קצרה שנשלחה אלייך ונשמעה מזלזלת. הכעס מתעורר במהירות, ולא תמיד אנחנו מספיקות לחשוב לפני שאנחנו מגיבות.

חז"ל התייחסו בחומרה למידת הכעס. בגמרא נאמר: "כל הכועס, כל מיני גיהנם שולטין בו" (נדרים כ"ב ע"א). הדברים מלמדים עד כמה הכעס עלול להזיק לאדם ולהשפיע על התנהגותו.

התורה מעניקה לנו כלים להתמודדות עם מצבים כאלה. חמש המצוות הבאות אינן עוסקות כולן בכעס באופן ישיר, אך הן מלמדות כיצד לנהוג כלפי הזולת, גם כאשר אנחנו נסערות או פגועות.

1. לא לשמור את הכעס בפנים

"לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא י"ט, י"ז).

כשאנחנו בוחרות לא להגיב כשמישהו פוגע בנו. לכאורה נמנענו ממריבה, אבל בפנים הכעס ממשיך לבעבע. אנחנו משחזרות שוב ושוב את מה שנאמר, נזכרות בפגיעות קודמות, ועם הזמן העלבון עלול להפוך לטינה.

הרמב"ם מלמד שכאשר אדם נפגע מחברו, לא טוב שישמור את השנאה בלבו, ועליו לברר עמו את הדברים בדרך ראויה: "מצווה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני" (הלכות דעות ו', ו').

אין פירוש הדבר שצריך להתעמת על כל הערה קטנה. לעיתים עדיף למחול ולהמשיך הלאה. אבל אם מדובר בפגיעה שממשיכה להעסיק אותנו, כדאי לשקול שיחה רגועה שתאפשר לברר מה קרה. במקום לצבור כעס במשך ימים, אפשר לומר: "רציתי לדבר איתך על מה שהיה אתמול. הדברים שאמרת פגעו בי". שיחה כזאת עשויה למנוע ריחוק מיותר ולהחזיר את היחסים למסלולם.

2. גם כשכועסים, לא שוכחים את האדם שמולנו

"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח).

רבי עקיבא אמר על מצווה זו: "זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים ט', ד').

קל לכבד אדם כשהוא מתייחס אלינו יפה. האתגר מתחיל דווקא כשהוא אומר משהו שמרגיז אותנו.

אם מישהו מבני הבית שכח לבצע משימה שביקשת ממנו. את עייפה, הדבר כבר קרה בעבר, והפעם את מרגישה שאת עומדת להתפרץ. אפשר להטיח בו האשמות ולהזכיר את כל הפעמים הקודמות שבהן התאכזבת. אבל אפשר גם לומר שהדבר מפריע לך, להסביר מדוע הוא חשוב ולבקש שבפעם הבאה ינהג אחרת.

בשני המקרים הבהרת את עמדתך, אבל הדרך שבה אמרת את הדברים עשויה להשפיע על כל המשך השיחה.

מצוות אהבת ישראל אינה מחייבת להסכים לכל התנהגות. היא כן מזכירה לנו שגם כאשר יש סיבה מוצדקת לכעס, האדם שמולנו ראוי ליחס מכבד.

3. אולי יש הסבר אחר?

"בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט, ט"ו).

חז"ל למדו מפסוק זה גם את החובה לדון את הזולת לכף זכות (שבועות ל' ע"א).

חברה לא החזירה לך טלפון, ואת משוכנעת שהיא מתעלמת ממך. מישהו עבר לידך בלי לומר שלום, ואת בטוחה שהוא כועס עלייך. הודעה ששלחת נשארה ללא מענה, וכבר מתחילות לעלות מחשבות על חוסר התחשבות, אך  ייתכן שהחברה הייתה עסוקה, שהאדם שעבר לידך כלל לא הבחין בך, או שההודעה פשוט נשכחה.

כשאנחנו ממהרות לפרש התנהגות של אחרים באופן שלילי, הכעס מתעורר עוד לפני שהתבררו העובדות. לדון לכף זכות אין פירושו להתעלם מהמציאות או למצוא הצדקה לכל מעשה. המשמעות היא להימנע ממסקנות שליליות כאשר יש מקום להסבר אחר. לא פעם מתברר ששיחה קצרה הייתה יכולה לחסוך ימים של כעס ואי הבנה.

4. להיזהר במילים שנאמרות בכעס

"ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, י"ז).

בגמרא מבואר שפסוק זה עוסק גם באונאת דברים, כלומר בפגיעה בזולת באמצעות דיבור (בבא מציעא נ"ח ע"ב). הגמרא מדגישה את חומרתה של אונאת דברים, ואף אומרת שהיא חמורה מאונאת ממון. אחד ההסברים לכך הוא שפגיעה ממונית אפשר לתקן באמצעות השבת הכסף, ואילו פגיעה שנגרמה במילים לא תמיד אפשר להשיב לאחור.

אחד הקשיים בזמן כעס הוא הרצון לומר את המשפט האחרון, זה שיגרום לצד השני להבין עד כמה אנחנו פגועות. משפט שנאמר בשעת כעס עלול להישאר בזיכרון זמן רב, גם אחרי שהמריבה נשכחה.

יש הבדל גדול בין אמירה כמו "נפגעתי ממה שאמרת" לבין "אתה תמיד חושב רק על עצמך". הראשונה מתייחסת למעשה מסוים ומאפשרת שיחה. השנייה עלולה לפגוע באדם עצמו ולהחריף את המריבה.

לפני שמגיבים, כדאי לחשוב אם הדברים נכונים, וגם אם יש צורך לומר אותם דווקא עכשיו ובצורה הזאת.

5. ללמוד להתאפק

"והלכת בדרכיו" (דברים כ"ח, ט').

חז"ל מסבירים שעלינו ללכת בדרכיו של הקב"ה ולהידמות למידותיו. כשם שהוא רחום וחנון, כך עלינו להשתדל לנהוג ברחמים ובחמלה (שבת קל"ג ע"ב).

הרמב"ם כותב על הכעס: "ראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס" (הלכות דעות ב', ג').

זו עבודה לא פשוטה. יש מצבים שבהם העלבון גדול, העייפות משפיעה והסבלנות נגמרת. דווקא משום כך כדאי להתרגל שלא להגיב מיד.

אפשר לומר: "אני כועסת עכשיו, נדבר על זה בעוד כמה דקות". אפשר לצאת לרגע מהחדר, לשתות מים או להמתין עד שנוכל לנהל את השיחה בצורה רגועה יותר.

הגבורה האמיתית היא לדעת לעצור

בפרקי אבות נאמר: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות ד', א').

אנחנו רגילות לחשוב על גבורה כעל כוח לעשות, לפעול ולהתגבר על מכשולים. אבל חז"ל מלמדים שיש גבורה גם ביכולת להימנע ממעשה שאיננו נכון.

אדם שמצליח לשתוק כשמתעורר בו הרצון להעליב בחזרה, או להמתין לפני שהוא מגיב בכעס, מתמודד עם ניסיון לא פשוט. כדאי להתחיל בדברים קטנים. בפעם הבאה שמתעורר ויכוח, אפשר להמתין כמה שניות לפני שעונים. אם השיחה מתחממת, אפשר להציע להמשיך אותה מאוחר יותר. ואם כבר נאמר משהו פוגע, תמיד אפשר לבקש סליחה ולנסות לתקן.

לא בכל פעם נצליח להתאפק, וגם עבודת המידות דורשת זמן ותרגול. אבל כל ניסיון כזה מסייע לנו לרכוש הרגלים טובים יותר.

ובפעם הבאה שכבר יהיה לך משפט חד על קצה הלשון, נסי לחשוב אם הוא באמת יעזור לפתור את הבעיה. לפעמים כדאי לחכות רגע לפני שעונים. את מה שלא אמרנו אפשר תמיד לומר אחר כך, אבל מילים פוגעות שכבר נאמרו קשה יותר לקחת בחזרה.

"אם לא אכעס, איך דברים ישתנו?" – מורנו הרה"ג זמיר כהן שליט"א נותן עצה נפלאה שתעזור לנו להתמודד עם מידת הכעס בצורה נכונה. צפו