"יש לי כפול, רוצה להחליף?": האוספים מהילדות ששמרנו מכל משמר

גן עדן של ילדות: זוכרים את ההתלבטות בכובד ראש מה לאסוף וכיצד ליצור את האוסף המרשים ביותר? את ההתרגשות לרוץ להראות לחברים את השלל החדש? כל ילד אסף פריטים שדיברו אליו, והתייחס לאוסף שלו ברצינות מרבית. כשמישהו הגיע לכיתה עם משהו שעוד לא היה לנו, התחיל מיד משא ומתן: מה הוא רוצה תמורתו, והאם אנחנו מוכנים להיפרד מהפריט הכי שווה באוסף. התייחסנו לאוסף כאל תחביב מהנה, אבל ברור שזה היה גם עניין חברתי שיצר מעמדות מבלי שהתכוונו. ידענו למי יש כפולים, מי מוכן להחליף ומי רק מראה את האוצרות שלו ולא מרשה לגעת. אז מה אספנו בשנות ה-80 וה-90?

חוברת המדבקות הנוסטלגית - תחביב של בנות בעיקר 

חוברות המדבקות המיוחדות הכילו דפים חלקים המיועדים במיוחד למדבקות. את המדבקות היה קל לקלף ולהעביר ממקום למקום. סידרנו את הדפים לפי נושאים, לפי גודל או לפי איכות המדבקה. מקום מיוחד נשמר למדבקות הנדירות, למדבקות ה"בדים" הפרוותיות, המדבקות המנצנצות ומדבקות התלת ממד. נהנינו להחליף מדבקות בין החברות ולהשיג את אלו שעדיין אין לנו.

מכתביות מאוירות וריחניות

עוד תחביב, בעיקר בקרב בנות, היה להחליף מכתביות מאוירות. אלו היו דפי מכתב מעוטרים בדמויות, פרחים וחיות - וחלקם אף כללו מעטפות תואמות. המכתביות נשמרו בקפידה ואוחסנו היטב, רצוי בלי קמט אחד. חלקן היו פשוטות, אחרות ריחניות. וכמובן שמרוב שהן היו יפות, לא הסכמנו לכתוב עליהן. החלפנו דף תמורת דף, ולפני שסגרנו עסקה בדקנו גם את המעטפה.

גלויות מרחבי העולם

גלויה עם הרים מושלגים, חוף ים או עיר שמעולם לא ביקרנו בה הייתה תוספת משמחת לאוסף. ביקשנו מקרובי משפחה להביא גלויות מחופשות, החלפנו עם חברים ושמרנו גם גלויות של חיות, פרחים ואיורים. היו שהעדיפו אותן חדשות, בלי מילה מאחור, ואחרים שמרו דווקא את אלו שהגיעו בדואר עם ברכה בכתב יד. סידרנו אותן באלבומים או בקופסאות, ודפדפנו בין מקומות רחוקים בלי לצאת מהחדר.

גולות

את הגולות החזקנו בשקיות ובקופסאות, והכרנו היטב כל אחת: שקופה עם צבע מתפתל בפנים, אטומה, קטנה או גדולה במיוחד. חלקן שימשו אותנו למשחקים בחצר, ואחרות נשמרו בצד כי לא היינו מוכנים לאבד אותן.

פוגים ופצצים

עיגולי הקרטון עם הציורים והדמויות נערמו במגדלים, ומילאו את הכיסים והתיקים שלנו. שמרנו אותם במזוודה מיוחדת, מיינו אותם, החלפנו ושיחקנו עליהם בהפסקות. היו פוגים שהסכמנו לסכן במשחק, והיו כאלה שהראינו לכולם ומיד החזרנו למקום בטוח.

והיו גם הפצצים, דסקיות פלסטיק קשיחות ששימשו להפיכת ערמות הפוגים - שזכו לאוסף משלהם. השווינו בין הנדירים ובחרנו בקפידה איזה מהם לקחת למשחק. פצץ מוצלח היה פריט שלא משאילים לכל אחד.

מחקים מעוצבים וריחניים

היו מי שאספו מחקים מיוחדים בצורות וצבעים שונים. מחק בצורת תות, בננה, חיה או מאכל. חלקם היו בריח ממכר של פירות והרחנו אותם שוב ושוב. לרוב השתמשנו במחק פשוט ועל המיוחדים שמרנו יפים ונקיים. 

הפתעות מחטיפים

אריזות של במבה אוסם, שוש וחטיפים נוספים כללו בתקופות שונות הפתעות ופריטי איסוף. חיפשנו את הפריט שעוד חסר, השווינו את השלל עם החברים ושמרנו כפולים להחלפה. לפני שזרקנו אריזה, בדקנו היטב שלא נשאר בה משהו.

צעצועים מביצי הפתעה

אחרי שסיימנו את השוקולד, פתחנו את הקפסולה מפלסטיק, פרשנו את החלקים והרכבנו לפי הדף המצורף. היו צעצועים עם חלקים נעים ודמויות קטנות שאספנו בהתלהבות. הדגמים המיניאטוריים קיבלו מקום של כבוד על המדף. כשניסינו להשלים סדרה, היינו צריכים לרכוש חבילה של שלוש ביצי שוקולד ולקוות שנשיג את מבוקשנו.

בולים

אוסף בולים התחיל לעיתים ממעטפה שהגיעה הביתה. גזרנו סביבה בזהירות, ויש מי שהשרו את הנייר במים כדי להפריד את הבול. באלבום סידרנו ארצות רחוקות, פרחים, חיות ודיוקנאות, וניסינו לא לקמט את הפינות.

טלכרטים

כרטיסי הטלכרט שימשו לשיחות בטלפונים ציבוריים, אבל גם אחרי שהיתרה נגמרה היה להם ערך אצלנו. ביקשנו מבני המשפחה לשמור כרטיסים משומשים, חיפשנו עיצובים חדשים וסידרנו אותם בכיסים שקופים.

פחיות משקה

פחיות קולה ומשקאות אחרים סודרו בשורות על מדפים. התלהבנו מפחיות שהגיעו מחו"ל, מכיתוב בשפה אחרת ומעיצובים שלא הכרנו מהמכולת. שטפנו, ייבשנו והצבנו בזהירות, בלי למעוך.

מחזיקי מפתחות

היו לנו הרבה יותר מחזיקי מפתחות ממפתחות. מזכרות מטיולים, חיות קטנות, פנסים ודמויות נתלו יחד על טבעת גדולה או נשמרו בקופסה. חלקם היו גדולים ומסורבלים מדי בשביל להיכנס לתיק, ובכל זאת לא הסכמנו לוותר עליהם.

מטבעות

מטבע שנשאר למישהו מטיול בחו"ל מצא אצלנו בית. בדקנו את הציור, המספר והשנה, גם כשלא ידענו כמה הוא שווה. מטבע עם חור באמצע או צורה לא שגרתית עבר מיד לבדיקה אצל החברים.

מפיות מעוטרות

מפיות יפות מימי הולדת ומאירועים נשמרו שטוחות, ושימשו לעיתים ליצירות שונות. פרחים, ציורים ודוגמאות צבעוניות הספיקו כדי להפוך מפית לפריט אספנות. שמרנו אותן בערמה במקום בטוח, שלא יתקמטו.

כרטיסי אוטובוס

גם כרטיסי נסיעה מנייר נכנסו לאוספים. היו ששמרו אותם לפי קווים, יעדים או סוגי הכרטיסים, ואחרים פשוט צברו מזכרות מנסיעות. פיסת הנייר, שבשביל רוב הנוסעים סיימה את תפקידה, קיבלה אצלנו מקום בקופסה.

עטיפות מסטיק

מי לא זוכר עטיפות של מסטיק "עלמה" של עילית פזורות? פתחנו את העטיפה בזהירות והחלקנו אותה כדי שלא תיקרע. עטיפה צבעונית או כזאת שהגיעה מחו״ל הייתה סיבה לשמור, למיין ולהחליף. המסטיק נגמר מזמן אבל העטיפה נשארה באוסף. חלק מאיתנו אף שמרו פתקיות של בדיחות קרש ממסטיק בזוקה.

מה אתם אספתם?