בבית הוא מספר הכול, אבל בכיתה הוא נסגר: איך מעודדים ילד שחושש לדבר?

בבית הילד מספר בפרטי פרטים מה קרה בהפסקה, מתווכח על חוקי המשחק ומדבר בהתלהבות על הנושא האהוב עליו. אבל בשיחה עם המורה, אתם מגלים שהוא כמעט לא משתתף ואינו לוקח חלק פעיל בשיעור. הפער עשוי להפתיע, אך דיבור מול כיתה דורש משהו אחר משיחה בסביבה מוכרת. פתאום יש קהל ותחושה שאתה נבחן בכל תנועה ומילה. החשש לטעות הולך וגובר. איך עוזרים לילד שמרגיש פחות בנוח לדבר מול כולם ואפילו חווה חרדה?

בדקו מה עוצר בעדו

שאלו את הילד בזמן רגוע: "איך זה בשבילך כשהמורה שואל שאלה?". בחנו אם הוא חושש מתשובה שגויה, מתגובות הילדים או מכך שלא יספיק לנסח את מה שרצה לומר. ייתכן שהוא זקוק ליותר זמן לחשוב, או שאינו מרגיש בנוח בכיתה מסיבה אחרת. הימנעו ממשפטים שיעמיקו עוד יותר את הבלבול שלו, כמו "אבל אתה יודע הכול" או "פשוט תרים יד". הידיעה שיש לו תשובה אינה בהכרח מקלה על החשש לומר אותה.

שוחחו עם המורה

שתפו את המורה במה שהילד מספר ובקשו לחשוב יחד על דרך השתתפות שמתאימה לו. אפשר להציע להתחיל בשיחה בזוג, בתשובה בקבוצה קטנה או בשאלה שהילד מכיר מראש. בנוסף, שתפו גם את הילד ושאלו אותו מה הוא חושב שיעזור ויקל עליו.

תרגול נכון

תנו לילד להתבטא בסיטואציות טבעיות שקורות: להסביר משחק לבן משפחה, לספר סיפור ליד שולחן האוכל או לשאול שאלה בחנות אם הוא מסכים. אפשר להציע סימולציה ולבצע משחק תפקידים קצר כשיש מצב מסוים שמטריד אותו, בלי להתעקש ובלי לתקן כל מילה. כך הילד צובר התנסויות נעימות שבהן מקשיבים לו, ומתקדם בקצב שמאפשר לו לנסות שוב.

היזהרו לא להביך

במקום לשאול מדי יום "הצבעת היום?", שאלו מה עניין אותו בשיעור או מתי הרגיש בנוח. כשהוא משתף בניסיון שעשה, עודדו אותו ושאלו כיצד זה גרם לו להרגיש. מבחינת הילד גם תשובה שנאמרה בשקט למורה יכולה להיות צעד משמעותי עבורו.

אם הקושי נמשך, גורם למצוקה או מונע ממנו לבקש עזרה ולהשתתף בפעילויות, כדאי להתייעץ עם צוות בית הספר או גורמים מקצועיים רלוונטיים.