Englishhidabroot.com

תכני הידברות

כשגבריאל הפך לג'יבריל: הסיפור המטלטל של תהילה

כשגבריאל נכנס לחייה, היא הייתה בטוחה שמצאה את כל מה שחיפשה. היא לא העלתה בדעתה מה באמת עומד מאחורי החיוך שלו, ולאן הקשר הזה עוד יוביל אותה

כשגבריאל הפך לג'יבריל: הסיפור המטלטל של תהילה
אא

קוראים לה תהילה. שם שמסמל אור גדול ועתיד מזהיר. אבל ילדותה העגומה הייתה הניגוד המושלם לכך. בבית הוריה הדל, אשר ממוקם בשכונת שיכונים מוזנחת בחיפה, שררה מצוקה חריפה. מכתבי התראה אדומים על המקרר היו דבר שבשגרה.

אותו מקרר ישן, כך זכור לה, הכיל בעיקר נורה מהבהבת, ומעט מזון שאין בו כדי להשביע את יושבי הבית.

הוריה היו אנשים קשי יום, עסוקים מדי בלשרוד מכדי לדאוג לצרכיה הרגשיים של ילדתם שצריכה חיבוק. בבית שבו מילים טובות היו חסרות, הלב שלה פיתח רעב עמוק לחום ואהבה. 

וכשאת גוועת מרעב לאהבה, את לא בודקת בציציות של מי שמציע לך אותה. את פשוט פותחת את הלב.

קראו לו גבריאל. לפחות ככה הוא הציג את עצמו. גבר חסון בעל עברית חלקה, חיוך כובש ושרשרת כסף דקה עם תליון בצורת חמסה שהציצה מבעד לחולצה מכופתרת. אותו לוכד ערמומי לא הסתובב עם רשת מוחצנת של רעש וצלצולים; הוא השתמש בהקשבה שקטה. הוא זיהה מיד את הילדה השקופה שצמאה לאהבה, ועטף אותה בחום שהיא לא ידעה שקיים בעולם.

הוא קנה לה מתנות קטנות, וצעד אחר צעד גדע את החוטים הדקים שעוד חיברו אותה למתי מעט החברות שהיו לה ולמשפחתה. "אתה המלאך שלי", היא לחשה לו ערב אחד, בהיותה בטוחה שאלוקים שלח לה מלאך מושיע שיאסוף את השברים שלה. "נכון, לכן קוראים לי גבריאל", ענה בחיוך. היא לא הבינה שמי שמבודד אותה על אי, הוא זה שזומם להטביע אותה בתוכניתו הזדונית.

המעבר מגן העדן המזויף לגיהינום לא לקח הרבה זמן. "נוסעים לערב אצל חברים בצפון", הוא אמר, אבל הכביש המהיר התחלף בדרך עפר משובשת, עם שלטים בערבית. "רגע... אתה ערבי?", תהתה לרגע, אך מיד אמרה: "אבל אתה אחר. אתה טוב. אתה לא כמותם... הלוואי כל הערבים יהיו כמוך".

כמה שעות אחרי ששער הברזל הכבד נטרק מאחורי הרכב בעומק הכפר, ההצגה נגמרה. באוויר הדחוס של הסמטה, "גבריאל" הנחמד והחביב נעלם כלא היה. במקומו עמד ג'יבריל. ברגע אחד נקרעה המסיכה מעל פניו התמימות של המלאך המושיע, והתגלו פניו האכזריות של מלאך החבלה האלים.

הטלפון הנייד שלה נופץ לרסיסים על הרצפה כבר בהתפרצות הראשונה שלו בערב הראשון. "פה יש חוקים חדשים", הוא סינן, והחוק הראשון היה שהיא רכוש שלו. היא הרגישה שהסורגים על החלון בחדרה לא נועדו למנוע מגנבים להיכנס, אלא למנוע מהנשמה שלה לצאת.

חודשים עברו עליה בתוך חושך. תהילה למדה לחיות בפחד, ללכת על קצות האצבעות ולבלוע את הדמעות ואת המכות שהשאירו סימנים במקומות שאף חולצה ארוכה לא יכולה להסתיר. היא הרגישה חסרת אונים. אבל מתחת לכל הפחד והייאוש, ניצוץ אחד קטן בלבה סירב לכבות. היא רק חיכתה להזדמנות.

ההזדמנות הגיעה בליל חורף סוער, באמצע חג החנוכה. בחוץ הגשם היכה בעוז על גג הפח, ובפנים ג'יבריל חזר זועם מתמיד, מחזיק את הלסת מכאב שיניים חד שמפלח אותו. הוא זרק על השיש קופסה של משככי כאבים חזקים במיוחד שקיבל במרשם, וציווה עליה בצעקות שתכין לו קפה. תהילה הסתכלה על הקופסה. האירוניה דקרה לה בלב: בבית הזה כל הכאבים שלה הם, אבל משככי הכאבים הם דווקא שלו.

כשעמדה מול הגז במטבח הקטן, פתאום צף לה זיכרון רחוק מן השיעורים בבית הספר – הסיפור של יהודית בחנוכה, שהשקתה את שר צבא האויב בחלב כדי להרדים אותו ולהציל את עצמה ואת עמה. לתהילה לא היה חלב, ולא הייתה לה חרב. היו לה פינג'אן רותח, קפה שחור ועשרה כדורים לבנים חזקים לשיכוך כאבים.

הידיים שלה רעדו; בשקט מוחלט היא הפרידה את שני חלקי הקפסולה השקופים ושפכה את אבקת שיכוך הכאבים היישר אל תוך הקפה המתבשל. כך רוקנה את כל עשרת הכדורים. היא ידעה שלכדורים יש טעם מר שעלול לחשוף אותה, אז היא הוסיפה למים הרותחים מנה גדושה של הל ושלוש כפיות סוכר – ממתיקה את הגלולה המרה. היא הגישה לו את הקפה השחור – שחור כמו הלילה שבחוץ, שחור כמו העתיד שהוא תכנן לה.

הוא שתה הכול, עד הטיפה האחרונה. עשרים דקות אחר כך, הגבר האלים שתמיד ישן עם עין אחת פקוחה, נפל שדוד על הספה בסלון לשינה כבדה ועמוקה.

הלב של תהילה הלם בפראות. היא שלפה בזהירות מכיס המעיל שלו את הטלפון שלו – הצינור היחיד לעולם שבחוץ. המסך היה נעול בטביעת אצבע. בלי לנשום, היא התכופפה מעליו, תפסה בעדינות את האגודל הכבד והרפוי שלו, והצמידה אותו למסך הקר. המכשיר רטט. אור קטן נדלק מהמסך וחתך את החושך של הסלון. האצבע שהייתה רגילה להרים עליה יד, אולי תפתח לה את דלת היציאה.

היא לא זכרה מספרים בעל פה, אבל ידעה בדיוק מה לחפש בגוגל לפני שתמחק את ההיסטוריה: מחלקת "שבויות" של הידברות – מודעה שהיא ראתה פעם ונצרבה היטב בתודעתה.

היא חייגה בדממה. בצד השני של הקו אף אחד לא שפט אותה, לא שאלו אותה "איך נפלת לשם" ולא ביקשו הסברים. בחמ"ל של המחלקה הבינו את גודל השעה, ודיברו בצורה תכליתית, רק בשפת המעשים. "הצוות המבצעי שלנו הצליח לְאַכֵּן את השיחה. אנחנו רואים איפה את נמצאת, תהילה", אמר לה קול חם, שקט ובטוח. "תהי מוכנה. ב-00:12 בדיוק תפתחי את המנעול של הדלת האחורית. אנחנו נחכה לך בחוץ".

ב-00:11 היא פתחה חרש את הדלת האחורית ויצאה אל החושך. אנשי השטח של מחלקת שבויות יצאו בזריזות מתוך הערפל כמו צלליות שקטות, עטפו אותה, והכניסו אותה לג'יפ השחור שהתמזג בחשיכה, משאירים את ג'יבריל לישון על הספה.

כשדלת הפלדה של דירת המסתור ננעלה מאחוריה, תהילה נשמה בפעם הראשונה מזה שנה אוויר צלול, נקי מפחד. שם, עטופה בצוות חם ומחבק, הסבירו לה שהחילוץ מהשטח נגמר, אמנם, אבל המסע האמיתי רק מתחיל: אחרי שהוציאו אותה מן הכפר, מתחילים בתהליך השיקום, שמטרתו להוציא את אותות הכפר ממנה. בחלון של דירת המסתור הודלקו חמישה נרות חנוכה. זהו הלילה שבו האור בחנוכיה גובר על החושך, הלילה שבו יצאה תהילה מאפילה לאורה.

***

תהילה זכתה לצאת מן החושך, אך ישנן בנות ישראל נוספות, ממשפחות במצוקה, שנפלו למלכודת שנטמנה להן  במטרה לכבות את אורן, לשבור את רוחן ולטמא את נשמתן. 

בחנוכה הזה, אנו לא מוותרים על אף נשמה. מחלקת "שבויות" של הידברות פועלת במטרה לחלץ אותן ולשקם אותן.

הוציאו אותן מאפילה לאורה, ותקבלו את החנוכיה היוקרתית שעוצבה במיוחד עבור שותפי הידברות.

החנוכייה עשויה מקריסטל יוקרתי עם טס מצופה זהב 24 קראט, ועליה תחריט עוצר נשימה של העיר ירושלים. השותפים יקבלו יחד איתה גם שמן זית זך, שהתברך על ידי הרב חיים פוקס בקברות הצדיקים של גדולי חכמי מרוקו.

להשתתפות בחילוץ יהודיות מהכפרים הערביים ולקבלת החנוכייה ושמן הצדיקים ממרוקו, לחצו כאן או חייגו 073-222-1212

תגיות ועדכונים:

השנה תדליקו בחנוכייה המרהיבה המוענקת לשותפי מחלקת "שבויות" של הידברות - ובזכותכם יהודיות יחולצו מהכפרים הערביים. לחצו כאן או חייגו: 073-222-1212

כל תוכן חדש של הידברות ישר למייל שלך

כתובת המייל שלך נוספה לרשימת התפוצה

זמני היום

19:00
י"א כסלו התשפ"ז
בקרוב·חצות הלילה23:25
  • הנץ החמה06:12
  • סוף זמן ק"ש08:48
  • חצות היום11:25
  • שקיעה16:37
כל זמני היום