המחשבות נודדות בתפילה? העצה של הרמב"ם תעזור לכם להתרכז

הגוף בתפילה, אבל הראש במקום אחר.

אנחנו מחזיקים סידור, אומרים את המילים המוכרות, ובינתיים המחשבות ממשיכות לרוץ: מה צריך לעשות היום, למי צריך לחזור, מה שכחנו לקנות ומה נעשה עם הדבר שמטריד אותנו כבר מאתמול.

הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ד, הלכה ט"ז) מסביר כיצד לכוון בתפילה:

"כוונת הלב כיצד? כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה... מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו...

כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך לישב מעט קדם התפילה כדי לכוון את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו. לפיכך צריך לישב מעט אחר התפילה ואחר כך יפטר".

אפשר לומר את כל המילים הנכונות  ובכל זאת להיות רחוקים מאוד מהתפילה עצמה.

הרמב"ם מלמד שכוונה אינה תוספת יפה לתפילה, היא חלק מהותי ממנה. תפילה איננה רק טקסט שצריך להספיק לומר, אלא מפגש שבו האדם עומד לפני הקב"ה.

ומהי ההגדרה של כוונה? "שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה".

הרמב"ם מבקש קודם כל לעצור ולזכור מול מי אנחנו עומדים. העצירה הזאת כבר משנה את הדרך שבה מתחילים להתפלל. לפני שקוראים את המילים מתוך הסידור, עלינו לזכור למי הן נאמרות.

דקה של שקט

הרמב"ם אינו מתחיל בעצה כיצד להתרכז בתוך התפילה. הוא מתחיל עוד קודם לכן: "צריך לישב מעט קודם התפילה כדי לכוון את לבו".

קשה לעבור ברגע אחד מהמרוץ של היום לתפילה. קשה לרוץ ממשימה למשימה, לענות לעוד הודעה, לסגור את הטלפון ובאותה שנייה לצפות מהלב להיות מרוכז כולו בתפילה.

דקה של שקט לפני שמתחילים יכולה לשנות את האופן שבו נכנסים לתפילה. לעצור, להניח בצד לרגע את כל מה שמחכה, ולהיזכר: עכשיו אני עומד להתפלל.

הרמב"ם משתמש כאן בדימוי שקשה לפספס: האזהרה שלא להתפלל "כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו".

אדם סוחב משא כבד ורק מחכה לרגע שבו יוכל להניח אותו וללכת. לפעמים, בלי לשים לב, כך עלולה להיראות גם התפילה: כמה נשאר? מתי מסיימים? אמרתי כבר הכול?

הרמב"ם מבקש שלא נתייחס לתפילה כאל משימה שרק מחכים לסיים. המטרה אינה רק להגיע למילה האחרונה. עכשיו האדם עומד לפני הקב"ה, ולא רק מנסה לסיים עוד משימה. לכן הרמב"ם מוסיף שהתפילה צריכה להיות "בנחת ובתחנונים".

הרמב"ם מוסיף פרט קטן שקל לדלג עליו: "צריך לישב מעט אחר התפילה ואחר כך יפטר". כמו שלא נכנסים מיד לתפילה, גם לא בורחים ממנה מיד.

ומה עושים כשהראש פשוט לא שם?

הרמב"ם מתייחס גם למציאות הזאת: "מצא דעתו משובשת ולבו טרוד... עד שתתיישב דעתו".

יש מצבים שבהם אדם מוצף, טרוד או נסער כל כך עד שקשה לו מאוד לאסוף את מחשבותיו. הרמב"ם מתייחס במפורש גם למצב כזה. תפילה אינה נאמרת בפה בלבד; הלב אמור להיות נוכח בה.

אי אפשר להעלים את הדאגות לפני התפילה, הרי בגללן אנחנו באים להתפלל. אבל אפשר לעצור לרגע ולפנות לה' דווקא מתוך מה שמטריד אותנו. במקום לתת למחשבות להמשיך להתרוצץ ללא סדר, אפשר לדבר עם ה' עליהן.

במקום לראות בדאגה מחשבה שמפריעה לתפילה, אפשר להפוך אותה לחלק ממנה.

מרן הרב יצחק יוסף - איך מכוונים בתפילה? צפו