יהדות על קצה הכיור: את רואה כלים וכביסות, היהדות רואה משהו אחר

הררי הכלים בבית שלך לא ייגמרו לעולם, כך נראה, ומכונת הכביסה עובדת ללא הפסקה. משחקים מפוזרים בחדר הילדים, והקטנה שוב בוכה. לעיתים חולפת בך המחשבה: בשביל מה כל זה?

שוב שבת, וכשאת מושיטה יד לגפרורים נשמעת השאלה: "אמא, איפה החולצה הלבנה שלי?". את עוצמת עיניים ונושמת עמוק. כל שבוע מחדש, החולצה הלבנה נעלמת כאילו יצאה לקבל את השבת במקום אחר.

המתבגרת נכנסת הביתה, זורקת את התיק, ועל "איך היה?" עונה "בסדר". את רוצה לדעת אם היא נפגעה ממשהו ואם באמת הכל בסדר - היא רוצה לדעת אם נשארה פסטה.

את מסדרת את הבית, אבל נראה שלבלגן יש מפתח והוא תמיד חוזר. גם הבישולים אףפעםלאנגמרים. את מבצעת אותן פעולות יום אחרי יום, עד שנדמה לך שאת חוזרת על עצמך בלופ חסר משמעות.

אבל ביהדות אין אף פעולה שחוזרת על עצמה - יש מעשה של חול שהופך לקודש. בגידול הילדים ובניהול הבית את שותפה למעשה הבריאה. בתוך השגרה שלך, שאיש לא מוחא לה כפיים, מסתתר הנצח.

חז״ל אמרו: ״בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים״ (סוטה יא ע״ב). הנשים ההן גידלו ילדים בתוך עבדות, בלי לדעת שהגאולה תצמח מהמעשים שלהן. כמותן, את בונה עולמות מתוך חיי היומיום.

"קמו בניה ויאשרוה" (משלי לא, כח). יום יבוא ונכדייך יגדלו על מנהגים, תפילות ומילים טובות שנטעת בלב ילדייך. בעמל שלך יום אחר יום, יצרת את הבסיס לכך.

יש מי שאינו שוכח דבר. "אין שכחה לפני כסא כבודך". בחשבון של מעלה, היום הזה, שנראה לך קטן כל כך, יתגלה כאחד הימים הגדולים של חייך.