מחקר חדש, שפורסם בכתב העת המדעי Science Advances, מצא כי נוכחותו של אדם קרוב בזמן הארוחה עשויה להשפיע על האופן שבו הגוף מווסת את רמת הסוכר לאחר האכילה.

המחקר, שנערך בהובלת פרופ' שיר עציל והדוקטורנטית מוניה מסאלחה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם ד"ר שי פוקס מהמרכז הרפואי שיבא, מצא שגוף האדם מווסת מערכות בצורה יעילה כשאנחנו נמצאים בקרבת אנשים שאנחנו אוהבים או קשורים אליהם.

במחקר השתתפו 108 בני אדם שקיבלו משימת אכילה שכללה תפריט זהה, וביצעו אותה בשני מצבים שונים: כשהיו לבדם, וכאשר היו עם אדם שקרוב אליהם מבחינה חברתית. התוצאה הייתה מפתיעה: כאשר המשתתפים אכלו בנוכחות האדם הקרוב, העלייה ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה הייתה קטנה יותר, והגוף גם הצליח לחזור לרמתו הרגילה מהר יותר.

מהמחקר עולה, כי הקשרים החברתיים עוזרים לגוף שלנו לעבוד טוב יותר. חשוב להדגיש: המחקר עדיין לא יכול לקבוע שארוחה משפחתית יומיומית אכן תטפל בסוכרת או תבטל את ההשפעה של מזון עתיר סוכר. 

מנגנון ההומאוסטזיס, כלומר יכולתו של הגוף לשמור על איזון פנימי, נתפס עד כה במדע כתהליך שמתרחש בתוך גוף האדם. הגוף מתחמם? הוא מפעיל מנגנונים שמקררים אותו. הסוכר עולה? הגוף מגיב באמצעות הורמונים ומערכות אחרות כדי להחזיר אותו לטווח הרצוי. אנחנו נתונים ללחץ? מערכת העצבים מתגייסת בהתאם. המחקר החדש מציע לחשוב על הגוף בצורה מעט שונה, המקנה חשיבות ל"פיזיולוגיה חברתית": בני אדם הם יצורים חברתיים, ולכן ייתכן  שחלק ממערכות הגוף יפעלו טוב יותר אם נימצא בסביבה בטוחה ומוכרת. 

החוקרים לא הסתפקו בבדיקת גלוקוז, אלא בחנו את הרעיון במערכות גופניות אחרות. בניסוי נוסף השתתפו 116 בני אדם שנחשפו לאתגר של קור, וגם שם נמצא יתרון לוויסות הגופני כאשר האדם לא היה לבדו.

המחקר לא קובע עדיין מנגנון אחד שמסביר בוודאות את התופעה. אחת האפשרויות היא שכאשר אנחנו נמצאים עם אדם שאנחנו סומכים עליו, הגוף נמצא במצב רגוע ובטוח יותר ולכן צריך להוציא כמות פחותה של משאבים בהתמודדות עם הסביבה.

האם עכשיו אפשר לאכול עוגה עם חברים בלי לדאוג? ממש לא. החוקרים מזהירים שההשפעה החברתית אינה תחליף לתזונה נכונה, פעילות גופנית או טיפול רפואי. מי שמתמודד עם סוכרת, טרום סוכרת או בעיות בוויסות הגלוקוז צריך להמשיך לפעול בהתאם להמלצות הרפואיות שלו.