רציתם תפילה מרוממת ביום כיפור וקיבלתם כאב ראש? קראו את זה

יום כיפור. השעות עוברות, הפה יבש, הראש מתחיל לכאוב, והריכוז נעלם בדיוק כשהחזן מגיע לקטע שרציתם כל כך לומר בכוונה. מסביב נדמה שכולם שקועים במחזור, ורק אתם מחשבים בשקט כמה שעות נותרו עד צאת הצום. לרגע מתגנבת המחשבה: “ככה נראית התפילה שלי ביום הקדוש ביותר בשנה?! אני כישלון רוחני מוחלט".

הרעב והחולשה, תוצאה טבעית של הצום, הינם טבעיים ואנושיים. אין לראות בהם הוכחה שהעמידה שלכם לפני הקב"ה איבדה מערכה.

הפיוט “אשר אימתך”, הנאמר בתפילת מוסף של יום הכיפורים בחלק מקהילות אשכנז, מעמיד זה מול זה את הברואים העליונים ואת האדם השברירי. דווקא מן האדם, המוגבל והחסר, מבקש הקב״ה תהילה.

בניגוד לבני האדם, המלאכים המתוארים בפיוט אינם נאבקים בפה יבש, ברעב או בראש כבד. לכן כאשר מצליחים להתרכז ולומר את המילים בכוונה, מביאים לפני הקב״ה דבר ששייך לעולם האנושי: זעקה העולה מתוך גוף עייף, מתוך חולשה ומתוך מאמץ אמיתי.

בספר "יסוד ושורש העבודה" מובא: "ראוי לאדם לשמוח שמחה עצומה עד מאוד בכל רגע שסובל העינוי, כיוון שעיקר כפרת עוונות היא על ידי מצוות העינוי ביום הכיפורים דווקא, וכל מה שנעשה חלש יותר - יהיה בשמחה יותר, כגון בתפילת מנחה ותפילת נעילה - כי לפי גודל העינוי גודל השכר".

הדברים עוסקים ברעב, בצמא ובעייפות הרגילים המלווים את הצום. חולשה חריגה או חשש רפואי מחייבים בירור רפואי והלכתי, ואין להחמיר במקום שעלולה להיגרם סכנה. מי שנדרש על פי ההלכה לאכול או לשתות אינו נכשל ביום הכיפורים - הוא מקיים את רצון התורה בשמירה על חייו (שולחן ערוך, אורח חיים תרי״ח).

את הניגוד שבין המלאכים הנשגבים לבין האדם המוגבל מציב הפייטן כבר בפתיחת הפיוט: “אֲשֶׁר אֵימָתֶךָ בְּאֶרְאֶלֵּי אֹמֶן, בְּאַבִּירֵי אֹמֶץ; בִּבְלוּלֵי קֶרַח, בִּבְדוּדֵי קֶדַח - וּמוֹרָאֲךָ עֲלֵיהֶם. וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִגְּלוּמֵי גוּשׁ, מִגָּרֵי גַיְא, מִדְּלוּלֵי פֹעַל, מִדַּלֵּי מַעַשׂ - וְהִיא תְהִלָּתֶךָ”.

לקראת סיומו שב הפייטן אל שבריריותו של האדם, בשר ודם שחייו חולפים, ודווקא ממנו חפץ בורא עולם שישבחו ויפארו: “וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִבָּשָׂר וָדָם, מֵהֶבֶל וָתֹהוּ, מֵחָצִיר יָבֵשׁ, מִצֵּל עוֹבֵר וּמִצִּיץ נוֹבֵל ... וְנִשְׁמָעִים בַּדִּין וּמֵתִים בַּמִּשְׁפָּט, וְחַיִּים בְּרַחֲמִים, וְנוֹתְנִים לְךָ פְּאֵר, חַי עוֹלָמִים - וְתִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם”.

אפשר לגלות שהמחשבה נדדה ולהשיב אותה בעדינות, בלי להוסיף לרעב גם אשמה. בכל פעם שהרמתם שוב את העיניים אל המחזור, הבאתם לפני הקב״ה תפילה שאינה מושלמת, אבל היא שלכם - תפילתו של בשר ודם שבחר לשוב.