"תחשבי על מה אקוטי לנפש שלך - ואל תוותרי עליו": השבת של חגית קסביאן

כמה מילים עלינו

"חגית קסביאן, אם לשישה בגילאי 17-27 וסבתא לנכדים. גרה בירושלים, ועובדת במינהל הקהילתי".

זיכרון ילדות שבתי שנשאר איתי עד היום

"אנחנו משפחה של בנות. בזמן שאבא הלך לתפילה, היינו יושבות, אימא וכל האחיות, ומדברות".

זיכרון מתוק נוסף מבית הוריה מגיע משלב מאוחר יותר: "באתי מבית מסורתי. אבא עליו השלום לא היה דתי, אבל בשבתות ובחגים התפלל בבית הכנסת באופן קבוע. עבורו היה ברור שאם שעת התפילה היא בשבע בבוקר, כל הנכדים יבואו בשעה הזו. הוא היה משכים בשש, מעיר את כולם ומכין להם שוקו, וביחד הם היו צועדים לתפילה".

אנחנו משפחה של בנות. בזמן שאבא הלך לתפילה, היינו יושבות, אימא וכל האחיות, ומדברות (אילוסטרציה)

"לבחור להבליג. זו תובנה שהגעתי אליה בשנים האחרונות. למשל, לאחד הבנים שלי הייתה תקופה שלמרות כל התזכורות הוא היה נכנס להתקלח סמוך לכניסת שבת. זה היה מקפיץ אותי בכל פעם מחדש, עד שאמרתי לעצמי: 'חכי, תנשמי, זה שלו ולא שלך'. זה לא קל, ואולי נשמע סלוגן, אבל זה אפשרי.

"גם כשמשהו נשפך או נשבר במהלך השבת, אני עוצרת וחושבת: מה את יכולה לעשות עכשיו? אם נצעק, הגלגל יחזור אחורה? אפשר להחזיר את מה שנשבר? הרי ברור שלא. זו עכשיו עובדה קיימת. אם תצעקי, זה יעזור לך לשחרר את הלחץ אבל לא יפתור את הבעיה. למדתי לנשום, ולהבין שזה לא נעים – אבל זה בסדר".

תובנה נוספת קשורה לכוחות עימם מגיעים לשבת: "תחשבי על מה אקוטי לנפש שלך ואל תוותרי עליו, כדי שיהיה לך כוח. לדוגמה, לפעמים אני מזהה שבגלל שהשבוע ויתרתי על שחייה או על ההליכות, זה גרם לי להגיע לאיזשהו קו שבר, וכל 'אירוע' קטן שבר אותי. בשבת שלאחר מכן, אבחר להכין פחות סוגי דגים, אבל אעשה את ההליכה שלי. אצלנו, במינהל הקהילתי, יש ביטוי: 'השקעה שחוזרת לקהילה'. זו השקעה שחוזרת למשפחה".

תפילה מול הנרות בכניסת שבת

"התפילה תהיה תמיד על בעלי והילדים. תמיד. אני מבקשת עבורם בריאות ולב שמח, שיהיו מאוחדים, ובעיקר – שתמיד יהיו מחוברים לקב"ה".

מבקשת עבורם בריאות ולב שמח, שיהיו מאוחדים, ובעיקר - שתמיד יהיו מחוברים לקב"ה (אילוסטרציה)

כשמתחילים לחשוב על השבת

"גדלתי עם אימא מאוד מאורגנת. בכל יום שישי בשעה ארבע, היה לה זמן של קפה ועוגה עם אבא, כבכל יום רגיל. הבית כבר היה מאורגן, וכל אחת מהאחיות עסקה בעניינים שלה ובהתארגנויות האישיות. כיום אני משתדלת מאוד שמלבד האפייה, עד יום חמישי בלילה אסיים את כל ההכנות".

ההכנות שלנו לשבת

"קודם כל, מארגנת את הבית. בית נקי מיישב את הדעת. אחרי שהבית מאופס, אני פורסת מפה לבנה, מסדרת כוסות ומפיות ומניחה את המגש של הלחם. השולחן עם המפה הלבנה משרה בבית נחת של שבת. אחר כך אני נכנסת למטבח, מתחילה בסידור קצר של המקרר, ומתחילה בבישולים. מבחינתי אעבוד עד 12 בלילה, אבל ליום שישי אשאיר רק את האפייה".

השולחן עם המפה הלבנה משרה בבית נחת של שבת (צילום: משפחת קסביאן)

מארחת או מתארחת

"אין לי העדפה – גם וגם, אם כי היום אנחנו פחות מתארחים. ברוך ה', המשפחה גדלה, הילדים גדלים, וכבר כמה שנים שאנחנו כבר נטועים במקום שבו חיים – לימוד אבות ובנים, תהילים ושיעורים קבועים".

הרגע שאני הכי אוהבת בשבת

"אני אוהבת את יום חמישי בלילה. הרגע בו הבית מאורגן ונקי, המקרר מלא, והקמח מוכן לחלות של למחרת. בשבת עצמה, אני באופן כללי אוהבת את המנוחה והנחת.

"השנה, בעלי שיהיה בריא עבר איזשהו הליך רפואי מורכב, שנחת עלינו בפתאומיות. בעקבותיו למדתי קצת יותר להעריך את השגרה והשלווה שבה. אני זוכרת שכשהיינו בבית החולים, הייתה שם אישה מבוגרת שהתלוותה לבנה, בעצמו אב לילדים. היא אמרה לאחות: 'יום חמישי היום, אני רגילה לסירים, לבלגן, ושכל המטבח מלא – אבל אני פה'. זה לא מובן מאליו כאשר ברוך ה' הבית מלא חיות, ויש למי לבשל".

למדתי קצת יותר להעריך את השגרה והשלווה (צילום: משפחת קסביאן)

שבת בלתי נשכחת

"כשנולדה הנכדה הראשונה, הבן שלי ביקש מאוד שנבוא לקריאת השם. התפללנו בנץ, וצעדנו לשכונה של הורי אשתו. הגענו באמצע התפילה, בדיוק לקריאת התורה, וראינו אותו עולה. ואז הגיע רגע קריאת השם – והוא קרא בשם שלי. זה היה עבורי מאוד מרגש".

התפריט השבתי שלנו

"אנחנו פותחים בסלטים – כרוב חי, טחינה, משייר, סלק, גזר מגורד ולפעמים גם גזר מבושל. אני מגוונת בין סוגי חצילים, ולפעמים מכינה ממרח חומוס ביתי או מטבוחה. ביני ובין בעלי קיים מין מאבק סמוי (צוחקת): הוא מעדיף להביא מהר את הדגים, ואני מעוניינת לתת שהות לסלטים. יש לנו איזשהו הסכם – ניתן כמה דקות לאכילת סלטים, ונעבור הלאה.

"בדרך כלל אנחנו מגישים שני סוגי דגים: תבשיל, חריימה או דג בתנור. במשפחה יש העדפות שונות, ומבחינתי לא משנה לי להכין את אותו דג בשני אופנים. המנה השנייה היא מנה בשרית: בורקס בשר, מפרום, שיפודי הודו או עוף בתנור".

את התפריט חגית מתכננת בהתאם לסועדים הצפויים. "כשהכלות מגיעות הן מעדיפות עופות, וכשהבנים חוזרים מהישיבה הם מעדיפים בשר. בשבת האחרונה אימא שלי התארחה אצלנו, אז עשיתי שבת בסגנון טריפוליטאי – מפרום, קוסקוס וכל השאר.

"אחרי ברכת המזון נגיש פיצוחים, ומי שרוצה יש גם את העוגות של שבת או גלידות. בבוקר אנחנו אוכלים חמין. חלק מבנות המשפחה לא אוהבות חמין שעועית, ולכן אני עושה שני סירים: אחד של חמין שעועית עם בשר, תפוחי אדמה וביצים, ועוד חמין חיטה קטן. סעודה שלישית מורכבת מיתרת הדג שנשאר מערב שבת, יחד עם סלטים".

המתכון המיוחד של חגית לשבת

בצל ממולא

"פשוט, רך וטעים". חגית נוהגת להכין בצל ממולא לשבתות השנה. כדאי להכיר שישנו מנהג, המקובל בחלק מהעדות והחסידויות, לאכול ממולאים דווקא בראש השנה.

מקלפים 4 בצלים גדולים וחורצים בכל אחד מהם חריץ עמוק עד האמצע. ממלאים סיר במים ומרתיחים את הבצלים במשך 15 דקות. מסננים את הבצלים ושומרים את המים – נשתמש בהם בהמשך.

לאחר שהבצלים מתקררים, מפרידים בעדינות בין גלדי הבצל.

מכינים את תערובת המילוי.

מכניסים למעבד מזון: 250 גרם בשר טחון, פטרוזיליה ובצל (אני שמה גם חצי קישוא) וטוחנים. מוסיפים 2-3 כפות קמח מצה, מעט מלח ומעט בהרט וכוס אורז לא מבושל, ומערבבים.

ממלאים את גלדי הבצל בתערובת.

מחממים מעט שמן בסיר שטוח שמתאים גם לאפייה, ומטגנים בו על גבי אש בינונית : 3 בצלים גדולים (נוספים) חתוכים לרצועות, מלח, חצית כפית כורכום וכפית דבש.

מכניסים את הבצלים הממולאים לתוך הסיר, ומסדרים יפה בצורת עיגול, כאשר המילוי כלפי מטה. אפשר לשים מעליהם את שאריות הבצל שלא הצלחנו למלא. שופכים מעל ככוס וחצי ממי הבצל ששמרנו. מרתיחים, מנמיכים את האש ומבשלים כחצי שעה.

שישנו מנהג, המקובל בחלק מהעדות והחסידויות, לאכול ממולאים דווקא בראש השנה (צילום: חגית קסביאן)

מכבים את האש, מסירים את המכסה ובמקומו מכסים את הסיר בנייר אפייה ונייר כסף. מכניסים לתנור ואופים בחום של 200 מעלות, למשך חצי שעה. מוציאים את נייר האפייה ונייר הכסף, מזלפים סילאן מעל הבצלים, ומעבירים למצב של תוכנית גריל לחצי שעה נוספת עד להשחמה.