כשהילדים רבים דווקא בשולחן החג: כך לא נותנים לערב כולו להיהרס

אתם משקיעים שעות בהכנות לחג ומקווים לערב משפחתי נעים. לכן, כשהילדים מתחילים לריב דווקא ליד השולחן, האכזבה גדולה במיוחד. נדמה שכל ההשקעה והעבודה הקשה עומדת לרדת לטמיון בגלל ויכוח סתמי על מקום ישיבה, משחק או חתיכת חלה.

אלא שילדים אינם מפסיקים להיות ילדים כשהחג נכנס. ההתרגשות, העייפות, הרעב, הבגדים החגיגיים ושינוי השגרה מקשים עליהם לווסת את עצמם. הטיפים הבאים יעזרו לכם לדעת כיצד להתמודד עם הרגעים הפחות נעימים בלי לתת להם להשתלט על כולם.

לא לפתור את כל הסכסוך מול האורחים

כשהמריבה פורצת, אין צורך לחקור מיד מי התחיל, מי לקח ולמי מגיע. בירור ארוך מול כולם עלול להביך את הילדים, לעודד האשמות ולהפוך ויכוח קטן ושולי למרכז הערב. בשלב הראשון כדאי לעצור את ההתנהגות בכמה מילים: "אצלנו לא צועקים ליד השולחן. נירגע עכשיו ונדבר על זה אחר כך". אם צריך, מפרידים בין הילדים או משנים את מקומות הישיבה - בלי נאום ובלי דיון פומבי.

קודם מרגיעים, אחר כך מחנכים

ילד שנמצא באמצע סערת רגשות אינו פנוי להקשיב להסברים על כבוד, אחווה ואווירת החג. אפשר לקחת אותו לכמה דקות למקום שקט, להציע מים ולאפשר לו להירגע. לאחר שהמתח יורד, אפשר לשאול בקצרה מה קרה ולחשוב יחד כיצד חוזרים לשולחן. לפעמים כל מה שהילד צריך הוא הפסקה קצרה מההמולה.

לא להפוך את החג לאיום

משפטים כמו "הרסתם לכולם את החג" או "אחרי כל מה שעשיתי בשבילכם" נאמרים מתוך תסכול, אבל מטילים על הילדים אחריות כבדה לאווירה המשפחתית. עדיף להתייחס להתנהגות עצמה: "הצעקות מפריעות לכולם, ולכן אנחנו עוצרים אותן". כך הילד מבין שיש גבול ברור, בלי לקבל תחושה שהוא עצמו הרס את הערב.

להפריד בין הילדים לפני שמגיע הפיצוץ

אם ידוע כי שני אחים נוטים להקניט זה את זה, לא חייבים להושיב אותם זה לצד זה. תכנון מראש או שינוי בסידור המקומות יכול למנוע מריבה עוד לפני שהתחילה. אפשר גם לתת לכל ילד תפקיד: לחלק מפיות, להביא שתייה, להגיש מנה או לעזור לאח קטן. תחושת אחריות ושייכות עשויה להפנות את האנרגיה למקום חיובי.

להנמיך ציפיות מערב ארוך

לילדים צעירים קשה לשבת במשך שעות ליד השולחן. כאשר מצפים מהם להתנהג כמו מבוגרים לאורך ארוחה ממושכת, הסיכוי לחוסר שקט ולמריבות עולה. אפשר להכין מראש פינה עם ספרים, או משחקים מתאימים לחג. לאחר החלק המשפחתי המרכזי, כדאי לאפשר לילדים לקום ולשחק.

לא לדרוש סליחה מיידית

סליחה שנאמרת בכעס רק כדי לרצות את המבוגרים אינה מלמדת באמת פיוס. אפשר לעצור את הפגיעה ולומר: "כרגע אתם נפרדים ונרגעים. אחר כך נחשוב איך מתקנים". בהמשך אפשר לעזור לילד להבין כיצד נפגע אחיו ולעודד תיקון אמיתי: התנצלות, החזרת הצעצוע שנלקח, פינוי מקום או כל מחוות התחשבות אחרת שנראית לכם מתאימה.