גם בארץ: מדוע חוגגים יומיים רצופים בראש השנה?

בשונה מרוב החגים, שבהם יום אחד הוא עיקר החג, ורק בחוץ לארץ מוסיפים יום נוסף מפני הספק, בראש השנה אנחנו חוגגים שני ימים רצופים של ראש השנה, גם בארץ ישראל.

הייחודיות הזו עוררה שאלה אצל מפרשים רבים: מדוע נדרש יום נוסף? מדוע לא די ביום אחד של דין, תקיעה וזיכרון?

המהר"ל מפראג עוסק בכמה מקומות בספריו במהותו של ראש השנה ובמשמעות שני הימים, בעיקר בספר "גבורות ה'". מדבריו עולה, כי שני ימי ראש השנה מבטאים שני צדדים שונים במלכות ה' וביחס שבין הקב"ה לבין העולם.

על פי ביאורו של המהר"ל, ראש השנה, מלבד היותו יום שבו האדם נידון על מעשיו הפרטיים, יסודו עמוק יותר: זהו יום שבו מתחדשת מלכות ה' על העולם.

בגמרא (ראש השנה טז ע"א) נאמר: "אמר רבי יצחק: למה תוקעין בראש השנה? למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו!", ובהמשך: "אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זכרונות ושופרות מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם".

המהר"ל מסביר שמטרת ראש השנה היא גילוי הקשר הבסיסי בין העולם לבין בוראו. העולם אינו מציאות עצמאית. בכל שנה חוזר האדם אל נקודת היסוד, שבה הוא מכיר שהקב"ה הוא מלך העולם. בספר "דרך חיים" על אבות (פרק ג' משנה י"ד) כתב המהר"ל: "כי האדם נברא בצלם אלוקים, ולפיכך יש לו שייכות אל השם יתברך". כל עניינו של האדם הוא להכיר את מקורו ולהתחבר אליו. ראש השנה הוא הזמן שבו האדם חוזר אל יסוד זה.

בפירושו למסכת ראש השנה, מבאר המהר"ל כי יש הבדל בין מלכות מצד עצמה לבין קבלת המלכות על ידי הנבראים. הקב"ה הוא מלך מצד עצמותו, שהרי הוא בורא העולם ומנהיגו. אולם קיימת מדרגה נוספת: כאשר הברואים מכירים במלכותו ומקבלים אותה על עצמם. וזו כוונת חז"ל "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". אין הכוונה שהאדם יוצר את מלכות ה'. מלכותו קיימת תמיד, אלא שהאדם מגלה אותה בעולם.

לפי המהר"ל, שני הימים מבטאים את שני הצדדים האלה: היום הראשון – גילוי מלכות ה' מצד הקב"ה עצמו. היום השני – קבלת מלכותו מצד האדם והעולם.

המהר"ל מבאר שמידת הדין של ראש השנה קשורה לבריאת העולם. חז"ל אמרו (ראש השנה ח ע"א): "באחד בתשרי ראש השנה לשנים... רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם". הבריאה עצמה היא פעולה של דין, משום שכאשר הקב"ה בורא עולם הוא מעמיד כל דבר במקומו ובמידתו.

בספר "גבורות ה'" (פרק מ"ו) מבאר המהר"ל שהבריאה היא סדר אלוקי מדויק: "העולם הזה נברא בסדר ובחכמה". ולכן ראש השנה הוא יום שבו האדם צריך לשאול את עצמו האם חייו מתאימים לסדר שלשמו נברא העולם.

האדם אינו רק חלק מהבריאה. הוא בעל בחירה, והוא נדרש לפעול בעולם. המהר"ל מדגיש פעמים רבות שהאדם נבדל מכל הנבראים בכך שהוא בעל בחירה ושכל. בספר "נתיבות עולם" (נתיב התורה, פרק א') כתב: "כי האדם במה שהוא אדם יש לו שכל, והוא נבדל מן בעלי חיים". היום השני של ראש השנה מבטא את הממד הזה: לאחר שהאדם מכיר שהקב"ה הוא מלך העולם, הוא נדרש לשאול כיצד הוא עצמו מקבל את המלכות בתוך חייו.

לפי דרכו של המהר"ל, הסיבה לכך ששני הימים סמוכים זה לזה היא מפני שמדובר בשני שלבים שאינם יכולים להיפרד. הכרת מלכות ה' אינה יכולה להישאר רעיון מופשט בלבד. ומאידך, עבודת האדם אינה יכולה להתחיל בלי ההכרה במקור שממנו הכול נובע.

בראש השנה תחילה האדם עומד מול מלכות ה', ולאחר מכן הוא בוחן את מקומו שלו בתוך אותה מלכות.

בגמרא (ראש השנה טז ע"א) נאמר: "אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה... שופרות, כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה". השופר מבטא חזרה אל הראשית. קול השופר אינו קול של כלי מוסיקלי מפותח, אלא קול פשוט וטבעי. המהר"ל מבאר בכמה מקומות שהפשוט קרוב יותר אל המקור. העולם המורכב חוזר בראש השנה אל נקודת היסוד.

בספר "נצח ישראל" (פרק כ"ג) כתב: "כל דבר שהוא ראשית הוא פשוט ואינו מורכב". לכן השופר מחזיר את האדם אל הראשית – אל הרגע שבו הוא מכיר במלכות הבורא לפני כל החשבונות והסיבוכים.

מתוך כך ניתן להבין גם את ההבדל בין שתי מדרגות בתשובה. יש תשובה שבה האדם מבין שהוא חטא ועליו לתקן את מעשיו. ויש תשובה עמוקה יותר: האדם מבין שכל חייו צריכים להיות מכוונים מחדש אל התכלית שלשמה נברא.

היום הראשון מעמיד את האדם מול הקב"ה כבורא ומלך. היום השני מעמיד אותו מול עצמו: כיצד אני, כאדם בעל בחירה, מגיב למלכות הזאת.

בתפילת ראש השנה אנו אומרים: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון". המהר"ל מסביר שראש השנה מחזיר את האדם אל "יום ראשון" – אל נקודת הבריאה. אבל הבריאה אינה אירוע מהעבר. בכל שנה האדם מקבל מחדש את האפשרות להתחיל. לכן שני ימי ראש השנה אינם באים רק מפני שאיננו יודעים מתי חל היום האמיתי בלבד. שני הימים הם ביטוי לשתי בחינות של אותו עניין: הבריאה מצד הבורא, וההתחדשות מצד האדם.