חיזוק לנשמה: זו הסליחה שהכי קשה לנו לתת

אנחנו יודעים לסלוח לכולם. אבל יש אדם אחד שאליו אנחנו מחזיקים דין קשה, בלי הנחות ובלי התיישנות - אנחנו עצמנו. אנחנו ממשיכים לגרור את הטעויות שעשינו בעבר, כאילו הם מגדירים מי אנחנו היום.

הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז') כותב: "אל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, וכאילו לא חטא מעולם; ולא עוד אלא ששכרו הרבה".

כדי שנדע שבאמת עשינו את שלנו, כדאי להיזכר במה שהתשובה כוללת. הרמב"ם מונה כמה שלבים: חרטה על מה שעשינו, עזיבת החטא - להפסיק לחזור עליו, וידוי לפני הקב"ה, וקבלה לעתיד שלא נשוב אליו. אם מדובר בחטא שבין אדם לחברו, יש להוסיף שלב נוסף: לפייס את מי שנפגע ולבקש את מחילתו. זהו התהליך המלא, וכשעברנו אותו - השלמנו את חלקנו. עכשיו תורנו למחול לעצמנו.

אם הקדוש ברוך הוא, שרואה הכול ויודע הכול, מוכן למחול לנו ולפתוח דף חדש לאחר שעשינו עליו תשובה - מי אנחנו שנחזיק לעצמנו חשבון שהוא כבר סגר? כשאנחנו מסרבים למחול לעצמנו, אנחנו בעצם אומרים שהדין שלנו מחמיר משלו.

מחילה עצמית מתחילה בהסכמה: להסכים שאנחנו לא מושלמים. שיש בנו גם צדדים פחות יפים, רגעים שנכשלנו בהם, החלטות שהיינו מקבלים היום אחרת. לא נעים להודות בכך, אבל דווקא ההודאה הזאת היא שמשחררת.

כל עוד אנחנו נאבקים להיות מושלמים, כל טעות מרגישה כמו איום קיומי. אבל ברגע שאנחנו מסכימים להיות אנושיים – שלמים ולא שלמים ביחד - הטעות חוזרת לגודלה האמיתי: משהו שקרה, לא משהו שאנחנו.

מחילה עצמית אומרת: "עשיתי, אני מכיר בכך, ובוחר לא לשאת את המשקל הזה לנצח". אפשר להתחרט על מעשה בלי להעניש את עצמך עליו כל החיים, ואפשר ללמוד מטעות בלי להפוך אותה לשם המשפחה שלך.

צידה לדרך

כשאתם תופסים את עצמכם מלקים את עצמכם: עצרו ושאלו - האם הייתי מדבר ככה לחבר טוב שטעה? אם לא, מגיע גם לכם אותו יחס.

כשעולה טעות ישנה, הזכירו לעצמכם שכבר עשיתם את החלק שלכם - התחרטתם, התוודיתם, הפסקתם לחזור על הטעות, וקיבלתם לעתיד. להמשיך להעניש את עצמכם על אותו דבר זה כבר לא תיקון, זה עונש מיותר.

כשקשה לשחרר, נסו לומר בקול "אני מוחל לעצמי על מה שהיה". זה מרגיש מוזר בהתחלה, אבל למילים יש כוח.

כשאתם מרגישים שאתם "לא ראויים": זכרו שהערך שלכם אינו נמדד לפי הטעות הכי גדולה שעשיתם. הוא קיים מעצם היותכם, עוד לפני שהוכחתם דבר.

הדף החדש תמיד זמין. לא צריך "להרוויח" אותו, לא צריך להיות מושלמים כדי לגשת אליו. הוא נמצא שם, פתוח, בכל רגע שבו אתם מוכנים למחול לעצמכם ולהתחיל שוב.

ואם כרגע אתם סוחבים משהו שקשה לשחרר - טעות, אכזבה, גרסה שלכם שאתם לא אוהבים - דעו שמותר לכם להניח אותה. לא כי היא לא הייתה, אלא כי אתם שווים הרבה יותר ממנה. הקדוש ברוך הוא כבר מחל. עכשיו תורכם.