"פתאום מצאתי את עצמי חוזרת לבית של אמא, אבל הפעם לא כילדה"

מירי שניאורסון רגילה להיות האישה שמחזיקה הכל ביד רמה – אשת תקשורת, מנכ"לית מיזם "נפלאות", אמא, סבתא, אישה של עשייה ציבורית ענפה שניהלה במשך עשרות שנים בית שוקק חיים בכפר חב"ד. אבל שום דבר לא הכין אותה לתפנית החדה שהחיים יזמנו לה בגיל 58: ההחלטה לעזוב הכל ולחזור לגור בבית ילדותה בראשון לציון, כדי להיות שם בשביל אמה המבוגרת.

בשיחה כנה על התחלות לא מתוכננות, מירי מספרת על המחיר, על הגילוי מחדש של עצמה, ועל המסר שלה לכל מי שחושב שאי אפשר להיוולד מחדש באמצע החיים.

ההתחלה החדשה שלי

"אחרי 34 שנים שבהן הבית שלי היה בכפר חב"ד, המקום שבו גידלתי את המשפחה ובניתי את החיים שלי, עשיתי צעד שלא דמיינתי: עזבתי את הבית ועברתי לגור עם אמא שלי בראשון לציון.

"זה היה שינוי גדול. לא רק מעבר של כתובת, אלא שינוי של פרק בחיים. אבל מבחינתי לא היה בכלל מקום להתלבט. לפני ארבע שנים ערכנו לאמא ייפוי כוח מתמשך, ושם התחייבתי שעד 120 אמא תהיה בביתה. כבת בכורה, אני מרגישה שהבטחות צריך לקיים. דווקא עכשיו, בגיל שלה, הבית כל כך חשוב לה. אז הנה, למרות הקושי והאתגר, אני נענית לה בלב שלם".

מירי שניאורסון

החיים משתנים

"במשך שנים הייתי רגילה להיות זו שמחזיקה את הבית, את המשפחה, את העשייה, את הארגונים ואת כל מה שמסביב. פתאום מצאתי את עצמי חוזרת לבית של אמא, אבל הפעם לא כילדה. כאישה בת 58, כאמא וכסבתא, חזרתי לאמא שלי כדי להיות שם בשבילה".

למה עשיתי את הצעד?

"אמא שלי הייתה זקוקה לי, והרגשתי שזו הזדמנות עבורי לקיים בצורה הכי פשוטה ואמיתית את אחד הדברים שאני מאמינה בהם כל כך: כיבוד הורים. אני חושבת שלפעמים החיים מזמנים לנו שליחות דווקא במקומות שלא תכננו. לא חיפשתי התחלה חדשה, החיים פשוט קראו לי אליה. הבנתי שהגיע הרגע שבו אני צריכה לשנות את סדרי העדיפויות שלי".

 מה הרווחתי בדרך?

"זה היה מרגש, מטלטל וגם קצת מפחיד. בית הוא לא רק קירות. יש בו זיכרונות, ילדים שגדלו, רגעים של שמחה ושל כאב, חיים שלמים. אבל גיליתי שאפשר לעזוב בית ועדיין לקחת איתך את כל מה שהוא העניק לך.

"המעבר הזה גם לימד אותי משהו עמוק: לפעמים התחלה חדשה היא לא לבנות משהו חדש, אלא לחזור למשהו שהיה שם תמיד. חזרתי לאמא, ובמובן מסוים חזרתי גם לעצמי. פתאום הקצב השתנה. למדתי להיות יותר נוכחת. להסתכל על הדברים הקטנים. על אמא שלי, על הבית, על המשפחה. גם העשייה שלי קיבלה ממד אחר. אני מרגישה שהמעבר הזה חיבר אותי עוד יותר לשליחות של 'נפלאות' – לחבר נשים, לתת להן כוח, להזכיר להן שגם בפרקים מאוחרים יותר של החיים אפשר לגלות כוחות חדשים ולפתוח דלתות חדשות. אני חיה היום בתוך התחלה שלא תכננו, אבל אני מודה עליה מאוד".

מירי שניאורסון עם אמה

המסר שלי לשנה החדשה

"שלא צריך לפחד מהתחלות חדשות. לפעמים אנחנו חושבים שהתחלה חדשה חייבת להיות משהו גדול: עסק חדש, קריירה חדשה, זוגיות חדשה, מעבר למדינה אחרת. אבל לפעמים ההתחלה החדשה היא פשוט להסכים להיות במקום שבו החיים צריכים אותך עכשיו.

"אני נכנסת לראש השנה תשפ"ז עם הרבה הכרת תודה. אחרי 34 שנים בבית בכפר חב"ד, בבית של אמא שלי בראשון לציון אני מגלה שפרקים חדשים יכולים להיכתב גם בגיל 58. ואולי זה המסר הכי גדול שלי לקראת השנה החדשה: אל תפחדו לסגור דלת. לפעמים מאחוריה מחכה הבית הבא שלכם".