שכב משותק על הרצפה במשך 45 דקות - אשתו הצילה את חייו

טוד מייקלג'ון, מורה לחינוך מבוגרים מפלורידה בשנות ה-50 לחייו, התכונן לצאת בסביבות השעה שש בבוקר לפגישה מוקדמת. אשתו, אחות במקצועה, כבר יצאה מהבית בדרכה לחדר הכושר. טוד - אדם בריא ופעיל, רוכב אופניים מנוסה - לא סבל מעולם מלחץ דם גבוה. אך באותו בוקר, משהו פתאומי גרם לו לדאגה. 

לדבריו, הוא הרגיש לפתע כאב לוחץ בחזה, שלאחריו נפל. "ניסיתי לעמוד, אבל נפלתי שוב ושוב ולא הצלחתי לדבר או להזעיק עזרה", הוא שחזר. מאוחר יותר תיאר את התחושה כאילו היה לכוד בתוך הגוף שלו. 

במשך כ-45 דקות הוא נשאר לבדו על הרצפה, עד שבצירוף מקרים שהוא אינו יכול להסביר עד היום - אשתו חזרה פתאום הביתה. היא הביטה בו ובהתחלה חשבה שהוא מתבדח, אבל כשהתעשתה, מיד הבינה שמשהו חמור מתרחש. "אשתי עובדת כאחות, והיא הבינה מיד שאני באמצע משהו לא טוב. היא הזעיקה את שירותי החירום כשהיא פנתה אליי ולא יכולתי לדבר איתה. שמעתי אותה, אבל לא הייתי מסוגל לענות".

מייקלג'ון פונה ל־Miami Neuroscience Institute, שם התברר כי הוא עובר שבץ מוחי קשה בעקבות חסימה של זרימת הדם למוח. ברפואת שבץ נהוג לומר ש"זמן הוא מוח": ככל שעורק נשאר חסום זמן רב יותר, כך גדל הסיכון לנזק מוחי.

הרופאים החליטו לבצע צנתור מוחי מכני (Mechanical Thrombectomy), הליך שבו מוחדר צנתר דרך כלי הדם ומוצא הקריש שחוסם את העורק. במקרה שלו הכול התרחש במהירות יוצאת דופן: 38 דקות בלבד חלפו מרגע השיחה לשירותי החירום ועד שהגיע לחדר שבו בוצע ההליך. 

הקריש הוצא וזרימת הדם חזרה, וזמן קצר לאחר הצנתור החל מייקלג'ון להתאושש. הוא שוחרר מבית החולים פחות מ־48 שעות לאחר השבץ.

מהו שבץ, מהם התסמינים שלו ואיך לנהוג כשחושדים בשבץ?

שבץ מוחי מתרחש כאשר אספקת הדם לחלק מהמוח נפגעת. ברוב המקרים הסיבה היא חסימה של כלי דם באמצעות קריש, ובמקרים אחרים מדובר בדימום מכלי דם שנקרע במוח. ללא אספקה תקינה של דם וחמצן, תאי מוח עלולים להיפגע במהירות. התסמינים מופיעים בדרך כלל באופן פתאומי, ויכולים לכלול חולשה או שיתוק בצד אחד של הגוף, צניחה של צד בפנים, קושי בדיבור או בהבנת דיבור, הפרעת ראייה, סחרחורת או חוסר שיווי משקל. לעיתים, בעיקר בשבץ דימומי, עלול להופיע גם כאב ראש פתאומי וחזק במיוחד.

שבץ הוא מצב חירום רפואי, ולכן אין להמתין ולראות אם התסמינים חולפים. יש להזעיק מיד עזרה רפואית, גם אם האדם חוזר להרגיש טוב, משום שתסמינים חולפים עלולים להעיד על אירוע מוחי חולף. בבית החולים מבצעים בדיקות והדמיה כדי לברר אם מדובר בחסימה או בדימום, משום שהטיפול שונה לחלוטין. בשבץ שנגרם מחסימה ניתן במקרים מתאימים לתת תרופה להמסת הקריש או לבצע צנתור מוחי להוצאתו, ואילו בשבץ דימומי הטיפול מתמקד בשליטה בדימום ובלחץ, ולעיתים נדרשת התערבות ניתוחית. ככל שהטיפול ניתן מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי לצמצם את הנזק המוחי ואת הנכות שנותרת לאחר האירוע.