על קוגל, כבוד והשפעה: מדוע התלבט הרב חיים עוזר זצ"ל לפני שקידש על היין?

איזה "מיני מזונות" אתם אוהבים לאכול בקידוש? קוגל, עוגה או קרקר עם דג מלוח?

הקידוש שערך הברון רוטשילד היה שונה מכל מה שהכרתם... לכאורה לא היו בו מזונות בכלל, וזה מוזר, כי כידוע, כדי לצאת ידי חובת קידוש צריך לקדש במקום סעודה, ולכן נהגו להגיש מזונות לאחר הקידוש. בקידוש שערך אחד מברוני משפחת רוטשילד נכחו תלמידי חכמים רבים, ביניהם הרב חיים עוזר זצ"ל, וכולם תמהו: מדוע על כל צלחת יש רק גביע יין מיוחד, ואין בכלל מזונות באזור?

כאשר הברון רוטשילד סיים לקדש, התבררה התעלומה. הוא בירך "מיני מזונות" והחל לאכול את.... הגביע. מסתבר שהכינו גביע מיוחד, אכיל, ואלו המזונות שהוגשו לציבור. הרב התכבד לקדש, אבל הוא השתהה... נראה היה שהוא חושב וחוכך בדעתו, עד שלבסוף קידש, ואכל גם הוא את גביע המזונות המיוחד.

לאחר מכן, תלמידי הרב שאלו אותו מדוע הרב ככה חיכה והתמהמה לפני שהוא קידש, והרב ענה שזה בגלל ההלכה שצריך לכסות את הפת לפני הקידוש. יש הלכה כזו, בגלל שברכת הפת והמזונות קודמות בדך כלל לברכת היין, נוהגים לכסות אותם בזמן הקידוש, כדי שלא יראו בושתם (ואף שלעניין מזונות יש בזה מנהגים שונים, מכל מקום כשאוחזם ביד, בוודאי יש לחשוש לכך). כאן לא הייתה אפשרות לכסות את הגביע, ולכן הרב היסס. אבל בסוף הוא הכריע שעדיף שהפת תראה את בושתה, ולא לבייש ברבים את רוטשילד (כך הביא הרב בידרמן בשם קובץ ישורון, תרע"ב). וכפי שמביא רש"י (שמות כ', כ"ג), אם התורה חסה אפילו על כבודן של אבני המזבח, קל וחומר שעלינו להיזהר בכבודו של כל אדם.

הסיפור הזה אינו רק דיון הלכתי. הוא מלמד מהו סדר העדיפויות של התורה כאשר ניצבים מול החשש לבייש אדם. לפעמים בחינוך, דווקא בגלל שאנחנו מנסים לחנך לערכים רוחניים נשגבים ונעלים, אנחנו קצת דוחקים לתחתית הרשימה את הערך של כבוד ילדינו. נכון, בתורה כתוב שהילדים הם אלו שצריכים לכבד את ההורים, אבל יש כאן משהו דו-סטרי. כמו שאמרו חז"ל: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך", בלי כבוד אין השפעה!

זה מחייב אותנו להתחזק בזה, קודם כל מבחינת "סור מרע", להיזהר שלא לבייש, לפגוע או להקטין את הילד, וודאי שלא בפני אחרים. הדברים האלו הם חורבן ממשי ליכולת ההשפעה והחינוך. ויש כאן גם הזדמנויות ל"עשה טוב", לתת לכל ילד להרגיש אהוב, חשוב, מוצלח ומוערך, ותמיד לחפש הזדמנויות לחזק את זה, וזה ממש תנאי לכל השפעה חינוכית! כאשר יש כבוד ואמון, אפשר בהחלט גם לפעמים לבקר או להוכיח. אבל כדי לייצר אוירה שתאפשר לילדים לקבל את ה"שמאל דוחה" הזו, צריך להשקיע ולייצר אווירה מכבדת ואוהבת. זה מחייב לפעמים השקעה ותכנון, יוזמה ויצירתיות, וגם הרבה איפוק ועבודה עצמית כאשר יש אירועי חיכוך, בגלל שהכלל בחינוך הוא תמיד: הכבוד איננו פרס שמעניקים לילד כאשר הוא מתנהג יפה, אלא הוא הקומה הראשונית והמחויבת לכל תהליך ערכי וחינוכי.