איך מלמדים ילד לוותר כשהוא בטוח שהוא צודק?

"די לריב".

יש לנו, ההורים, משפטים "חינוכיים" שכאלה, שנזרקים לחלל האוויר בקביעות: הם חוזרים על עצמם כל כך הרבה פעמים, שאפילו אנחנו לא מאמינים לעצמנו: "תסדרו את החדר", "למה הנעליים פה?", "אמרתי לכבות את המסך", וכמובן, הקלאסיקה הקבועה והשחוקה: "די לריב".

באמת? כאילו שהם לא חשבו על האפשרות הזו בעצמם.

בדרך כלל, הילד שנמצא בעיצומה של מריבה לא חושב על המריבה עצמה, כמו שהוא חושב על הפגיעה שלו. הוא חושב שהוא צודק. הוא נעלב, אחיו לקח לו, חבר עקף אותו, מישהו אמר עליו, מישהו התחיל, ואם רק נקדיש לו 5 או 6 שעות ברצף, ונשמע את כל פרטי האירוע, כולל עדויות, שחזורים וראיות מזירת הפשע – נגלה שיש לו גם תיק מסודר של הוכחות.

ופה בדיוק נמצאת הבעיה.

הורים אינם דיינים או שופטים. אין צורך להוציא פסק דין מי צודק יותר, ומי אשם פחות. החכמה האמיתית היא ללמד ילד להפסיק מריבה גם כשהוא משוכנע לחלוטין שהוא הצודק בסיפור. בדיוק לשם כך קיימת מעלת השלום בין אדם לחברו.

זו הסיבה שהספר "אדרבה – התרחק ממחלוקת, מנע מריבה!", בהוצאת "יפה נוף" שכתב מ. ספרא ואייר יעקב חנן, תפס אותי. זה לא קומיקס עם עלילה אחת ארוכה, אלא אוסף של סיפורים, משלים ורעיונות שעוסקים בעניינים שבין אדם לחברו, כשהנושא המרכזי בכרך הזה הוא המחלוקת והמריבה. הספר הוא עיבוד לילדים בעקבות הספר "אדרבה", האהוב והמוצלח, בעריכת הרב יעקב ישראל פוזן שליט"א, שגם הוא יצא בהוצאת יפה נוף.

רגע, מי בכלל אמר שהצודק במריבה ניצח באמת?

אחד הדברים שאהבתי בקומיקס הוא שהוא לא רק מסתפק באמירה "מחלוקת זה לא טוב". הוא מנסה להכניס את הילד לתוך מנגנון המריבה ולגרום לו להסתכל עליה ממבט על, מזווית שהוא אולי לא חשב עליה קודם.

הספר מתחיל דווקא ממריבה בין אחים, ומבקש מהילדים לחשוב על אבא שלהם. כששני הילדים שלו רבים, במי בדיוק הוא אמור לרצות שינצח? הרי שניהם הילדים שלו. וכאן מגיע המעבר היפה: גם כשאנחנו רבים עם יהודי אחר, אבא שבשמים רואה שניים מהילדים שלו רבים.

ופתאום "תוותר כי צריך לוותר" מקבל משמעות אחרת.

הקומיקס המלא "אדרבה – התרחק ממחלוקת, מנע מריבה!" זמין עכשיו לקריאה באתר עולם הילדים. לחצו כאן לקריאה >>>

אני יכולה לומר לילד אלף פעם שצריך לוותר. אבל הרבה יותר חזק לגרום לו לחשוב: אולי אני באמת צודק, אבל האם הניצחון הזה שווה את הצער שאני גורם לאבא שבשמים? לאחי? לעצמי? יתרה מכך, הופך את הוויתור עצמו למשהו חיובי שהילד מרוויח ממנו: הזדמנות לקבל, כלשונו, "חיבוק מאבא שבשמים." זה כבר מסר שילד יכול לקחת איתו כרפואה מונעת למריבה שלא תבוא.

ויש גם זאבים. כי בכל זאת, צריך שיהיה מעניין

מה שאני אוהבת בדרך שבה הספר בנוי הוא שהוא לא נשאר בעולם של הסברים. פעם זה סיפור, פעם משל, פעם דוגמה מחיי היום-יום, ופעם סיטואציה שמצליחה להמחיש לילד רעיון מופשט בצורה הרבה יותר מוחשית.

באחד המשלים מגיעים אפילו לזאבים, כדי להמחיש אמת לא כל כך נעימה: במחלוקת אין באמת צד שיוצא ללא פגע. גם כשנדמה לנו שניצחנו, גם כשקיבלנו את מה שרצינו ואפילו כשהצלחנו להוכיח לכולם שאנחנו צודקים – שילמנו בדרך מחיר. המסר שהספר מוציא מכך חד: ממחלוקת כל הצדדים נפגעים.

ויש כאן עוד נקודה שאהבתי: הספר לא מציג עולם ילדות סטרילי שבו ילדים טובים אף פעם לא מתווכחים. להפך. כבר בתחילתו כותב המחבר שבמשפחות הטובות ביותר ילדים רבים לפעמים עם האחים שלהם. וזה חשוב.

כי המטרה היא לא לגרום לילד לחשוב: "טוב, אני רב לפעמים, כנראה הספר הזה נכתב לילדים צדיקים ממני". המטרה היא לפגוש אותו בדיוק במקום שבו המריבה מתחילה - ולתת לו משהו שיוכל לזכור שנייה לפני שהיא מתפוצצת.

חילוקי דעות עניינים ולא מחלוקת אישית

לקראת ההמשך הספר נוגע גם בנקודה עדינה יותר: יש מחלוקות לשם שמים, אבל מכאן ועד להפוך אדם שחושב אחרת מאיתנו לאויב אישי – המרחק גדול. בסיפור על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל מסופר שבתקופה שבה ניהל מאבק נגד מינויו של אדם מסוים למנהל מוסד, אותו אדם עצמו נזקק לעזרתו בעניין אישי. למרות המחלוקת החריפה, רבי שלמה זלמן קיבל אותו בסבר פנים יפות, סייע לו ואף ליווה אותו בצאתו. לאחר מכן הסביר לבני ביתו שאפשר להיאבק במעשה או במינוי, אבל אין לפסול יהודי באופן אישי.

וזה כל הסיפור בעצם: לא לגדל ילדים שלעולם לא יריבו – זה כנראה יעד שאפתני מדי. לגדל ילדים שיודעים לעצור רגע לפני שהמריבה מנהלת אותם – זה כבר משהו ששווה לכוון אליו.

מ. ספרא כותב בהקדמה שאם בזכות הספר תימנע אפילו מריבה אחת – יהיה זה שכרו. אני קונה את היעד הזה בשתי ידיים.

הקומיקס המלא "אדרבה – התרחק ממחלוקת, מנע מריבה!" זמין עכשיו לקריאה באתר עולם הילדים. לחצו כאן לקריאה >>>