מחפשים משמעות? היא נמצאת במקום הכי פחות צפוי

כולנו מחפשים משמעות, אבל פעמים רבות אנחנו מדמיינים שהיא נמצאת רק ברגעים הגדולים: בהישגים מיוחדים, בהחלטות חשובות או באירועים שמשנים את החיים. היהדות מציעה מבט אחר ומפתיע: דווקא השגרה היומיומית - העבודה, המנוחה, האכילה וכל מעשה פשוט אחר - יכולה להפוך לחלק מחיים מלאי ערך ומשמעות.

כך כתב השולחן ערוך (אורח חיים רלא, א):

"וכן בכל מה שייהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב (משלי ג, ו) 'בכל דרכיך דעהו', ואמרו חכמים: 'כל מעשיך יהיו לשם שמיים', שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתייה, ההליכה והישיבה, הקימה והתשמיש, השיחה וכל צורכי גופך - יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו.

שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו - אינו משובח, אלא יתכוון שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו.

וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים - אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאוותו אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמיים.

וכן בשכיבה, אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישון כדי לנוח מיגיעתו - אם עשה להנאת גופו אינו משובח. אלא יתכוון לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות, שלא תיטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה".

השולחן ערוך מציג תפיסת חיים מיוחדת: השאלה אינה רק מה האדם עושה, אלא לשם מה הוא עושה זאת. גם פעולות שנראות שגרתיות לחלוטין - אכילה, שתייה, מנוחה או דאגה לבריאות - אינן מנותקות מעולמו הרוחני של האדם. כאשר הן נעשות כדי לשמור על הכוחות שניתנו לו ולאפשר לו לחיות חיים של עשייה, נתינה ועבודת ה', הן מקבלות משמעות חדשה.

רעיון זה מבואר בדברי הרמב"ן על הפסוק "את ה' אלוקיך תירא, אותו תעבוד, ובו תדבק, ובשמו תישבע" (דברים י, ב). וכך הוא מפרש: 

"ויהיה פירוש 'ואותו תעבוד' לדעתם, שתהיה לו בכל עת כעבד הקנוי המשרת לפני אדוניו תמיד, שעושה מלאכת רבו עיקר, וצורכי עצמו עראי'.

עד שיבוא מזה מה שאמרו (אבות ב, יב) 'וכל מעשיך יהיו לשם שמיים', שאפילו צורכי גופו - לשם עבודת ה' יהיו, יאכל ויישן ויעשה צרכיו כדי קיום הגוף לעבוד ה'.

כעניין שאמרו (בראשית רבה ט, ו), 'והנה טוב מאוד - זו שינה', וכי שינה טובה היא? מתוך שהוא ישן קמעא - הוא עומד ועוסק בתורה. ויתכוון בכל צרכי הגוף למקרא שכתוב (תהלים קמו, ב) 'אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי', וזה פירוש נכון".

הרמב"ן מבאר שהאדם צריך לראות את עצמו כמי שכל מעשיו מכוונים למטרה גדולה יותר, וגם פעולות הנצרכות כדי לחיות, כמו אכילה ושינה, יהיו כדי לעבוד את ה'. אדם שאוכל כדי שיהיו לו כוחות, או נח כדי שיוכל להמשיך לעסוק בעשייה חיובית - הופך גם את הרגעים הפשוטים לחלק ממסע בעל משמעות.

רבי ירוחם ליבוביץ, משגיח ישיבת מיר, מסביר את דברי הרמב"ן: "בכל רגע מחיי, כל עסק מעסקי, אף בעסקי הגוף, אכילה שתיה ושינה בקיומם לשמה, אני מהלל לה'".

הרמב"ן שב ומבטא יסוד זה באיגרתו המפורסמת לבנו: "בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת תחשוב בליבך כאילו אתה עומד לפני הקדוש ברוך הוא ושכינתו עליך, כי כבודו מלא כל העולם". גם כאן מלמד הרמב"ן שהקשר עם הקב"ה אינו מוגבל לזמנים או למקומות מיוחדים, אלא אמור ללוות את האדם בכל תחומי חייו. כאשר האדם זוכר שהוא עומד לפני ה' ומכוון את מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו לטוב, הוא מעניק משמעות חדשה לכל רגע בחייו.