בן כמה הלב שלכם? בדיקת הדם שעשויה לחזות מחלות עשור מראש

האם ייתכן שהמוח שלכם מבוגר בעשר שנים מהגיל הרשום בתעודת הזהות, בעוד שהלב או הכליות דווקא "צעירים" יותר? בעוד שברפואה כבר ידוע כי הגוף אינו מזדקן באופן אחיד, מחקר של חוקרים מסטנפורד מציג דרך מדעית ומדויקת לכמת זאת. המחקר מציג כלי יישומי המראה כי כל איבר בגוף מזדקן בקצב משלו, ומלמד כי להבדלים אלה עשויה להיות השפעה דרמטית על הבריאות ועל הסיכון למחלות בעתיד.

אצל אדם אחד ייתכן שהלב מתפקד כמו לב של אדם צעיר ממנו בעשור, בעוד שהמוח או הכליות כבר מציגים סימני הזדקנות מואצת. אצל אדם אחר, תמונת המצב עשויה להיות הפוכה: כליות ולב "צעירים" ומוח "זקן". לדברי החוקרים, ההבדלים הללו עשויים להסביר מדוע אנשים בני אותו גיל מפתחים מחלות שונות לחלוטין.

הבדיקה מבוססת על דגימת דם פשוטה. בדם שלנו נמצאים אלפי חלבונים שמקורם באיברים שונים בגוף. החוקרים זיהו קבוצות חלבונים האופייניות לכל אחד מ-11 איברים ומערכות מרכזיות, ופיתחו מודל שמעריך באמצעותן את הגיל הביולוגי של כל איבר. האיברים שנבדקו: המוח, הלב, הריאות, הכבד, הכליות, הלבלב, השרירים, העורקים, מערכת החיסון, המעי ורקמת השומן.

כאשר איבר מסוים נראה "מבוגר" מהצפוי ביחס לגיל הכרונולוגי של האדם, הוא עשוי להיות בסיכון גבוה יותר לפתח מחלות בעתיד. כך, למשל, אחת התגליות הבולטות במחקר הייתה הקשר בין גילו הביולוגי של המוח לבין תוחלת החיים: אנשים שהמוח שלהם הזדקן מהר מהרגיל היו בסיכון גבוה יותר לפתח אלצהיימר, וכן הציגו סיכון מוגבר לתמותה. לעומת זאת, אנשים שהמוח שלהם היה "צעיר" יותר מבחינה ביולוגית נהנו בדרך כלל מסיכוי גבוה יותר להזדקן בצורה בריאה.

לזהות מחלות שנים מראש

אחד היתרונות המשמעותיים של הבדיקה הוא האפשרות לזהות איברים שנמצאים בתהליך הזדקנות מואץ עוד לפני שמופיעים תסמינים. לדוגמה, אם הבדיקה מצביעה על כך שהכליות או הכבד מזדקנים מהר מהרגיל, ייתכן שבעתיד יהיה ניתן לבצע מעקב רפואי הדוק יותר, להמליץ על שינויים באורח החיים או להתחיל טיפול מוקדם שיסייע להפחית את הסיכון למחלה.

לדברי החוקרים, הבדיקה מסוגלת להעריך את הסיכון למחלות הקשורות לאותו איבר עד כעשר שנים מראש. עם זאת, בשלב זה מדובר בכלי מחקרי בלבד. אף שהתוצאות מעודדות מאוד, החוקרים מדגישים כי יש צורך במחקרים נוספים כדי לאמת את יעילות הבדיקה באוכלוסיות מגוונות, ולבחון כיצד ניתן לשלב אותה ברפואה המודרנית. רק לאחר השלמת מחקרים קליניים נוספים, ניתן יהיה לשקול את השימוש בה כחלק מבדיקות המעקב השגרתיות.