הנס שלא פסק ארבעים שנה: ה"זרע שמשון" בפירוש נפלא על פרשת חוקת

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" (במדבר כ', א'-ב').

מתוך סמיכות הפרשיות בין מות מרים להיעלמות המים, מביא רש"י את דברי חז"ל: "מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים".

שואל ה"זרע שמשון" על לשונו של רש"י: מדוע האריך וכתב שהבאר הייתה בזכותה של מרים "כל ארבעים שנה"? וכי היינו מעלים על דעתנו שזכותה עמדה להם רק לחלק מהשנים ולא לכולן? לכאורה, היה די לרש"י לכתוב בקיצור: "מכאן שהיה להם הבאר בזכות מרים".

כדי להבין את דיוק לשונו של רש"י, יש לפנות לדברי הגמרא במסכת בבא מציעא (פו, ב). הגמרא מלמדת שבני ישראל זכו לניסים במדבר כגמול על הכנסת האורחים של אברהם אבינו למלאכים:

בשכר ה"חמאה וחלב" שהגיש - זכו בניו למן.

בשכר ה"והוא עמד עליהם" - זכו לעמוד הענן.

בשכר ה"יוקח נא מעט מים" - זכו לבאר.

מכאן עולה סתירה לכאורה: מצד אחד מבואר בגמרא שהבאר ניתנה בזכות אברהם אבינו, ומצד שני מבואר בפרשת חוקת שהבאר ניתנה בזכות מרים.

המהרש"א מיישב את הסתירה ומסביר שישנו הבדל במשך זמן הזכאות:

מכוח זכותו של אברהם אבינו (שאמר "מעט מים") - היו ישראל ראויים לזכות בבאר רק לזמן מועט.

מכוח זכותה של מרים הצדקת, שהצטרפה לזכותו של אברהם, זכו בני ישראל לבאר למשך זמן רב - לאורך כל ארבעים השנה.

כך מובן היטב ניסוחו של רש"י, שהדגיש במכוון את המילים "כל ארבעים שנה" כדי לשלול הבנה מוטעית הפוכה: שלא נחשוב שעיקר הזכות לטווח הארוך הגיעה מאברהם אבינו, ואילו מרים רק הוסיפה זכות לזמן מועט.

חז"ל מדגישים לנו שדווקא זכותה של מרים היא שהחזיקה את הבאר לאורך כל תקופת המדבר, בעוד שבזכות אברהם בלבד היו זוכים למים לזמן קצר בלבד.