הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא הנהגות בדיני תפילין

תפילין של ראש – מגולים או מכוסים (סימן כ"ז סעיף י"א)

האם ראוי לכסות את התפילין של ראש בטלית, או שמא ראוי שיהיו מגולות?

תשובה

יש אומרים שצריך לכסות את התפילין של ראש, וכן דעת המקובלים, ויש אומרים שצריך לגלותן. ולמעשה אף הנוהגים לכסות ראשם בטלית בשעת התפילה, לא יכסו את בית התפילין של ראש לגמרי, אלא יהיה בית התפילין נראה מלפניו (הבית יוסף (סימן כ"ז סעיף י"א) כתב בשם המרדכי (הלכות תפילין יב ע"א) בשם השימושא רבא שצריך לכסות את התפילין כדי שלא יראו, דכתיב "לך לאות" – ולא לאחרים לאות. אך הוסיף שמדברי בעל התרומה (סימן רי"א) נראה שלא דיבר השימושא רבא אלא על תפילין של יד בלבד, ואילו את התפילין של ראש יש לגלות.

וכן הביא מדברי הארחות חיים (הלכות תפילין סימן י"ז) שכתב: "תפילין של יד צריך לכסותן, דכתיב: לך לאות, ולא לאחרים לאות, אבל של ראש טוב להיותם גלויים ונראים, דכתיב: וראו כל עמי הארץ וגו', וא"ר אליעזר אלו תפילין של ראש". וכן כתב בשולחן ערוך (סימן כ"ז סי"א) להלכה: "תפילין של ראש טוב להיותם גלוים ונראים".

מאידך, הבן איש חי (שנה ראשונה, וירא, י"ח) כתב שהעיקר כדברי המקובלים, שכתבו לכסות את התפילין בטלית, ושיוריד את הטלית עד סוף המצח. וכן הוא בשער הכוונות (עניין הציצית דרוש ה'-ו'), בפרי עץ חיים (שער הציצית פ"א, שער התפילין פי"א) ובעולת תמיד (דף כ"ד ע"ד).

וכתב בספר הלכה ברורה (סי' כז ס"ק מט) שלהלכה נראה שאף הנוהגים לכסות ראשם בטלית בשעת התפילה, לא יכסו את בית התפילין של ראש לגמרי, אלא יהיה נראה מלפניו).

הניח תפילין בלא ברכה (סימן ל' סעיף ג')

טעה והניח תפילין בלא ברכה, האם יחלוץ את התפילין ויניחם שוב בברכה, או שיברך עליהן בעודן מונחות עליו?

תשובה

לא יחלוץ את התפילין, אלא ימשמש בהם ואחר יברך בעודן עליו, וחשובה הברכה כ"עובר לעשייתם" (נראה להביא ראיה לכך שבמקרה זה אין צריך לחלוץ את התפילין ולהניחם שוב, ומספיק למשמש בהן ולברך, ממש"כ השולחן ערוך (סימן ל' סעיף ג') לגבי מי שהיה רוצה לצאת לדרך בהשכמה, שמניח את התפילין בביתו קודם זמן תפילין, וכיוון שאינו יכול לברך בשעת הנחתן, כשיגיע זמן תפילין ימשמש בהן ויברך. אלא שיש מקום לדחות ולחלק שרק במקרה שהניח תפילין שלא בזמנן, ולא יצא יד"ח תפילין, כשיגיע זמן תפילין יברך, כי עתה הוא מתחיל את מצוות התפילין ונחשב הדבר כ'עובר לעשייתם', ואילו במקרה שהניח את התפילין כתיקונן אלא ששכח לברך, היות ואין הברכה מעכבת את המצווה, אינו חייב לברך שוב, ואם ירצה לברך יחלוץ את התפילין, יברך ויניח שוב.

אך זה אינו, שהרי כתב השולחן ערוך (סימן ס"ו סעיף ח') שאם הזדמן לו תפילין לפני ברכת "גאל ישראל" – יניח, ולא יברך אלא עד אחר התפילה. וכן כתב המשנה ברורה (סימן נ"ד ס"ק י"ג) לגבי מי שמניח תפילין במקום שאסור להפסיק בדבור, ולא יכול היה לברך, שכאשר מגיע למקום שמותר לברך – ימשמש ויברך. א"כ, הרי שכל זמן שהתפילין עליו רשאי וצריך לברך ע"י מישוש בתפילין.

וכן כתב המגן אברהם (סימן כ"ה ס"ק ט"ו) בשם הר"ן (ר"ה יא ע"א, ד"ה שאלו) לגבי מי שהפסיק בדבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, שמברך על של ראש 'על מצות תפילין', וכתב שנכון שקודם הברכה ימשמש בתפילין של יד, כדי שהברכה תחול גם עליהן).

הנהגת בעל תשובה בדיני תפילין (סימן ל"ב סעיף א')

כאיזה מנהג ינהגו חוזרים בתשובה בדיני התפילין, כמנהג אבותיהם או כמנהג אלו שהחזירו אותם בתשובה?

תשובה

יש אומרים שינהגו כמנהג אבותיהם, משום "אל תיטוש תורת אמך", ויש אומרים שלכתחילה ינהגו כמנהג אבותיהם, אך הרואה את רבו כאילו ילדו – רשאי לעשות כמנהגו. ולדעת מרן הגרע"י זצ"ל אף לכתחילה ינהגו כמנהג אלו שהחזירו אותם בתשובה, והרוצה להחמיר יעשה התרת נדרים ואז רשאי לנהוג מנהג אחר (בשו"ת אור לציון (ח"א, מבואות ויסודות בדרכי ההוראה, ענף ו') כתב שכל בעל תשובה שחזר בתשובה על ידי רבנים או ראשי ישיבה שאין מנהג אבותיהם כמנהג אבותיו, אף על פי שלמד אצלם כפי מנהג אבותיהם, יש עליו לנהוג כמנהג אבותיו, ובמקום שאין אביו שומר תורה ומצוות – ינהג כמנהג אבות אבותיו, משום "אל תיטוש תורת אמך" (משלי א', ח'). ומשום שכך קיבלו אבותינו על זרעם ועל זרע זרעם לנהוג כן.

וכן כתב בספר הליכות שלמה (תפילה, פ"ה, דבר הלכה אות ל"ז) בשם הגרש"ז אויערבאך, שבעל תשובה שאביו לא חינכו כלל לשמירת תורה ומצוות, מסתבר שצריך לכתחילה לנהוג כמנהג בית אבותיו, שהרי חייב אדם גם בכבודו של אבי אביו, ועוד שמנהג אבות הוא כעין קבלה לדורות. ומכל מקום כתב שאם אדם זה קשור לרב ולסביבה שהצילוהו והחזירוהו למוטב, רשאי להתפלל כמנהגם, שרואה אותם כאילו הם ילדו אותו.

מאידך, בשו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סימן ט') נקט שלכתחילה ינהג כפי מי שהחזירו בתשובה. ושמענו מהג"ר יעקב יוסף שאמר בשם הגרש"ז אויערבאך שהרוצה לשנות ממנהג אבותיו, יעשה התרת נדרים, ורשאי מכאן ואילך לנהוג מנהג שונה).

שאלת תינוק גוי בצורת האותיות (סימן ל"ב סעיף ט"ז)

כאשר מתעורר ספק על אות בספר תורה, שהדין הוא ששואלים תינוק שיודע צורת האותיות, האם מועיל לשאול תינוק גוי?

תשובה

ניתן לשאול רק תינוק יהודי, ואין מועיל לשאול תינוק גוי (לכאורה יש לדון להכשיר תינוק גוי לפסוק בעניין זה אם הוא יודע את צורת האותיות, שהרי שאלת תינוק אינה אלא גילוי מילתא על צורת האות, ואין בה שייכות לעצם היותו גוי, ודומה הדבר למה שדן הגר"י משאש זצ"ל בספר גרש ירחים (עמ' סח) אם צריך דווקא תינוק או שאפשר לשאול גם עם הארץ שאינו יודע לקרוא אלא את צורת האותיות, והעלה להקל מטעמא דתינוק נדרש משום שאינו מבין וקורא בתמימות, והכי נמי דכוותיה שאינו יודע ומסיח לפי תומו. ולפ"ז י"ל דה"ה בנידון דידן בתינוק גוי, שאם הוא יודע את צורת האותיות, יהיה נאמן לומר במסיח לפי תומו איזו אות היא.

אמנם, הגר"י זילברשטיין בספר הערב נא (ח"ג פרשת בלק) העלה שאין לסמוך על גוי, כיוון שאינו רגיל בצורת האותיות, ואי אפשר להכשיר את ספר התורה על סמך קריאתו, ויש לחלק בין ילד יהודי לילד גוי, שביהודי אפילו אם אינו בקי בצורת האותיות כל צורכו, מ"מ הדבר חקוק בנשמתו מאבותיו, ויש לכל יהודי חוש מיוחד לגבי האותיות הקדושות הללו, שבהם נברא כל העולם, משא"כ בגוי, שאינו קשור בקדושה זו, ולכן אינו כשר להעיד על צורת האותיות. והוסיף ששאל את הגרי"ש אלישיב והסכים עימו שאין לסמוך על ילד נכרי, מאחר שהוא אינו אותו תינוק שדיברו עליו רבותינו, וכוונת חז"ל רק ל'תינוק של בית רבן' יהודי. וכן פסק להחמיר בקובץ פניני הפרשה (תשע''א, פר' שופטים, ג') בשם הגר''מ מאזוז זצ"ל).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.