גביע, כפתור ופרח: סודות צורת המנורה

בפרשת בהעלותך אנו לומדים על מנורת המקדש, אותה מנורה מופלאה שנתקשה משה רבנו בעשייתה, ונראתה לו מן השמים מנורה של אש, על גביעיה, כפתוריה ופרחיה. המנורה הופעתה בסוד ופלא, וגם היעלמותה בסוד ופלא.

מובן שגם לכל פרט מעשייתה יש משמעות על פי תורת הסוד.

מדוע המנורה עשויה מקשה אחת? משום שהמנורה, שהיא סמל האור האלוקי בעולם, מלמדת אותנו שכל הריבוי בעולם הוא הסתעפות של אחדות אחת. ישנו קו אמצע, וממנו מסתעפות המידות. שבעת קני המנורה הם כנגד שבע המידות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. הקנה האמצעי מקביל לקו האמצעי, ובייחוד לתפארת או ליסוד, לפי דרכי הסידור השונות, וששת הקנים היוצאים לצדדים מקבילים להתפשטות הכוחות ימינה ושמאלה.

המנורה מבטאת את העובדה שהאור האלוקי אינו בא לעולם כאור פשוט שאין לו כלים, אלא דרך סדר של מידות. ישנה מערכת שבה האור יכול להתפשט ולהגיע למקומות הרצויים.

בזוהר, בפרשת בהעלותך, המנורה נקשרת לאור החכמה ולסדר השכינה. אהרן הכהן מעלה את הנרות, ובזה הוא פועל לא רק במקדש התחתון, אלא גם למעלה. לכן לא נאמר רק "בהדליקך", אלא "בהעלותך", מפני שהאור צריך לעלות – מן המנורה ולמעלה, וגם מעלה מעלה בעולם הרוחני.

מדוע המנורה נמצאת בצד דרום? משום שדרום הוא סמל לחכמה, כפי שאמרו חז"ל: "הרוצה שיחכים – ידרים", האור העליון מתבטא קודם כל בחכמה, חכמת התורה. השולחן שבצפון מורה על השפע החומרי, בצפון תמיד יורד גשם ושפע גידולים. בדרום, במדבר, יש פחות שפע, אבל יש חכמה – ולכן שם ניתנה התורה, במדבר סיני.

הדרך אל האור קשה, כתיתת הזית היא מלאכה קשה, ונעשית על ידי קורה כבדה ועצומה, "קורת בית הבד". זהו עמל התורה, עמל רב כדי להגיע לטיפה אחת מזוככת.

גביעי המנורה מסמלים כלי קיבול. כפתור הוא נקודת חיבור והתעבות, פרח הוא התפשטות וגילוי. האור, ראשית כל, נקלט בכלי. לאחר מכן הוא מתרכז ומקבל כוח, ומשם הוא מתפשט ומתגלה לכל.

בספר זכריה מופיעה מנורת זהב בחזון הנביא: "ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה". שם המנורה מתארת את הנהגת ה' בישראל לאחר החורבן, בימי שיבת ציון. הנביא בא לומר לישראל שכל מעשיהם מגיעים בסופו של דבר מכוח השפע העליון, בשרשרת ההשפעה, ולא מעצמם, כפי שהוא אומר שם: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". גם כשנחרב המקדש, המנורה הרוחנית עדיין קיימת, כל השפע עובר דרכה.

בזמן הזה, שאין לנו מנורה בבית המקדש, ישנה סגולה ידועה שכתבו המקובלים: לקרוא את פרק 'למנצח', בצורת מנורה. זהו פרק ס"ז בתהלים, המתחיל במילים: "למנצח בנגינות מזמור שיר, אלקים יחננו ויברכנו", שנוהגים בסידורים רבים לכתוב אותו בצורת מנורה. המזמור עצמו כולל שבעה פסוקים לאחר הכותרת, ובגופו מונים ארבעים ותשע מילים, כנגד שבע כפול שבע. לכן הוא מתאים במיוחד לצורת מנורה: שבעה קנים, שבע מדרגות, וכל אחת כלולה משבע. זהו המבנה הידוע של שבע המידות כשהן כלולות זו מזו, כמו בספירת העומר: חסד שבחסד, גבורה שבחסד, וכך עד מלכות שבמלכות.

תוכן המזמור מתאים מאוד לצורת המנורה. הוא פותח בברכה ובהארת פנים: "אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה". אחר כך הוא עובר אל גילוי דרך ה' בארץ, ואל הודאת כל העמים: "לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך". האור יוצא אל כל העולם, מתגלה בצורות שונות, ומשמח את כולם.

בספרי המקובלים נזכרה גם הזהירות לראות את צורת המנורה בדמיון או בכתב בעת אמירת המזמור. הטעם הפנימי לכך הוא שהעין, הדיבור והמחשבה מתאחדים בפעולה אחת: העין רואה את צורת המנורה, הפה אומר את המזמור והמחשבה מכוונת להארת השפע. יש בזה רעיון יסודי: האותיות הן אור, אבל הן צריכות צורה. כשם שהמנורה שבמקדש קיבלה את השמן והפכה אותו לאור מסודר, כך צורת המנורה של "למנצח" מקבלת את אותיות המזמור ומסדרת אותן בתבנית של אור.

במנורה נרמזת גם אחדות ישראל. שבעה קנים הם שבעה כוחות שונים, אך כולם "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". כל הנרות מכוונים אל הקנה האמצעי. כך נדרש הדבר בחז"ל ובספרי המחשבה: הכוחות השונים בישראל אינם צריכים להימחק, אבל הם צריכים לפנות אל מרכז אחד. יש שבטים, דעות, תפקידים, מדרגות ודרכים, אך כולם צריכים להיות מכוונים אל אור התורה והשכינה.