"שלא על מנת לקבל פרס": איך פועלים מתוך ערכים ולא מתוך ציפייה לתגמול?

"אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,

אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס

וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם" (מסכת אבות א', ג').

בעולם שבו הערכה ואישור חיצוני תופסים מקום מרכזי, חז"ל מציבים בפנינו אתגר ערכי: "שלא על מנת לקבל פרס" (אבות א', ג'). משפט זה קורא לנו לפעול מתוך כוונה טהורה ומחויבות אמיתית לערכים, ולא מתוך ציפייה לתמורה כלשהי.

חז"ל הבינו שעשייה מתוך שאיפה לתגמול עלולה לגרוע מערכה. כאשר הפעולה מותנית בשכר, היא עלולה להפוך לאינטרסנטית ולחסרת עומק, ואף עלולה להוביל לאכזבה כאשר הגמול אינו מגיע. כמו כן, היא עלולה לגרום לנו לבחור בפעולות שמבטיחות רווח מהיר, במקום בפעולות שטובות באמת.

עבודת השם מאהבה

וכך מסביר הרמב"ם במשנה תורה (הלכות תשובה, פרק י') את ההבדל בין עבודת השם מיראה לעבודת השם מאהבה:

"אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה".

הרמב"ם מסביר שאדם לא צריך לקיים מצוות בגלל השכר שיקבל, ולא צריך להימנע מעבירות בגלל הפחד מהעונש. אדם כזה עובד את ה' מתוך פחד ולא מתוך אהבה אמיתית. הרמב"ם קורא לזה "עבודה מיראה", ומבהיר שזו מדרגה נמוכה.

"העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאוד ואין כל חכם זוכה להו והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה, והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך', ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצוות מאהבה".

המדרגה הגבוהה, לפי הרמב"ם, היא לעבוד את ה' מתוך אהבה. כלומר, לקיים את התורה לא כי משתלם מבחינת שכר, אלא כי זה הדבר הנכון והאמיתי.

עבודת ה' מתוך אהבה היא הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, משום שהיא משוחררת מציפייה לגמול.

איך מיישמים בחיי היומיום?

כיצד נפעל בעולם הזה מתוך כוונה טהורה?

נשתדל למקד את הפוקוס בערכים ולא בתוצאה:

* שאלו את עצמכם: מדוע אני עושה את מה שאני עושה? האם זה מתוך כוונה פנימית או מתוך רצון להרוויח דבר מה?

* שימו לב לתחושת המשמעות שאתם חווים כאשר אתם פועלים מתוך מחויבות ערכית.

* הקדישו זמן לעשייה יומיומית שבה אינכם מצפים לתגמול – למשל, עזרה לחבר, מחווה קטנה לשכן, או לימוד תורה בשקט.

האמרה "שלא על מנת לקבל פרס" מזכירה לנו שהערך האמיתי של הפעולה נמצא בכוונה הטהורה שעומדת מאחוריה. כשאנו בוחרים לפעול מתוך אהבה, מחויבות או ערכים, אנו משיגים לא רק סיפוק פנימי, אלא גם חיבור עמוק יותר לעצמנו ולעולם שסביבנו.

שאלה למחשבה

איזה מעשה תבחרו לעשות היום שלא מתוך ציפייה לתמורה, אלא מתוך אהבה נטולת אינטרסים?

עשית מצווה? קיבלת שכר. אבל אם תעשה את הדבר הבא - תרוויח הרבה יותר. הרב זמיר כהן עם מסר שירגש גם אתכם