להתחבר מחדש לאדמה: האם חיבור לקרקע הוא הסוד לבריאות שלנו?

אנחנו מבלים כמעט 100% מזמננו כשאנחנו מנותקים פיזית מהאדמה. אנחנו נועלים נעליים עם סוליות גומי מבודדות, ישנים על מיטות מוגבהות מהקרקע וחיים בבנייני בטון. תומכי גישת החיבור לקרקע (Earthing) טוענים שהניתוק הזה משפיע על הכימיה של הגוף שלנו ועל רמת הדלקתיות בו.

מה זה חיבור לקרקע?

על פי התאוריה הפשוטה, כדור הארץ הוא סוללה ענקית הטעונה במטען חשמלי שלילי (אלקטרונים חופשיים). הגוף שלנו מוליך חשמל גם הוא כל הזמן (הלב, המוח ומערכת העצבים פועלים על דחפים חשמליים). כאשר אנחנו במגע ישיר עם האדמה, מתרחש מעבר של אלקטרונים מהאדמה אל הגוף, מה שעוזר על פי השיטה, לנטרל "רדיקלים חופשיים" - אותן מולקולות לא יציבות שגורמות לנזק תאי ולדלקות.

ידוע שדלקת כרונית גורמת למחלות, החל מכאבי מפרקים ועד מחלות לב. המאמינים בשיטה טוענים כי היא מפחיתה סיכוי לדלקות, ומשפרת את זרימת הדם ואת אספקת החמצן. מגע עם האדמה מפחית את צמיגות הדם, מה שמשפר את אספקת החמצן לרקמות ומזרז החלמה. חלקם דיווחו על כאבי שרירים כרוניים שחלפו לאחר שהתנסו בשיטה.

עוד נטען כי עמידה ישירה על הקרקע מאזנת את רמות הקורטיזול בדם ומפחיתה את הורמון הסטרס, מה שמוביל לשינה עמוקה יותר ולירידה במתח הגופני.

איך מיישמים את השיטה בפועל?

המוליכים הטובים ביותר הם חול רטוב (שפת הים זה המקום המושלם בגלל המלח והלחות), דשא, או אדמה חשופה. בטון ואספלט, לעומת זאת, הם חומרים מבודדים ולא יעבירו את המטען.

חשוב לדעת כי נדרשות לפחות 20-30 דקות של מגע ישיר עם הקרקע כדי להתחיל לראות השפעה על מערכת העצבים ועל צמיגיות הדם. גם ישיבה על הדשא נחשבת למגע ישיר עם הקרקע. כל חלק בגוף שנוגע באדמה עושה את העבודה. יחד עם זאת, ממחקרים שנעשו, טרם התקבלו מסקנות חד משמעיות באשר לשיטה ככלי לטיפול רפואי.

דבר אחד ברור. לכולנו קשה להתווכח עם התחושה המיידית של רוגע ושלווה שמרגישים כשחולצים נעליים על חוף הים או בפארק. אולי זה מעבר האלקטרונים, ואולי זו פשוט העובדה שעצרנו לרגע את מרוץ החיים ויצאנו לנשום את הטבע מקרוב. כך או כך - הגוף שלכם יגיד לכם תודה.

אם אתם מעוניינים לנסות את השיטה אבל גרים בעיר ואין לכם גישה ישירה לפארקים או גינות, קיימים היום "משטחי קרקוע" או משטחי עבודה שמתחברים לשקע החשמל (ליציאת ההארקה בלבד), המדמים את המגע עם האדמה מכל מקום.