פירוש מיוחד לפרשת מצורע: הרמז העמוק שמתחבא בשתי מילים בלבד

בפרשת מצורע נאמר: "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר: כנגע נראה לי בבית" (ויקרא י״ד, ל״ה).

חז"ל מציינים כי הביטוי "נראה לי" מופיע פעמיים בלבד בתנ"ך: כאן, ובפסוק נוסף - "מרחוק ה' נראה לי" (ירמיה ל״א, ב׳).

על פי תרגום אונקלוס, המילה "מצורע" מתורגמת כ"סגירו" (מלשון סגירות). האר"י הקדוש מסביר שהצרעת אינה רק מחלה פיזית, אלא מצב רוחני שבו "האורות העליונים", ובעיקר אור החכמה, מסתלקים מהאדם.

החכמה היא מקור החיות, כפי שנאמר בקהלת: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ". לכן, כשאור החכמה מסתלק מהאדם והשערים נסגרים בפניו, הוא נחשב כמת, שהרי חסר לו אותו אור חיוני המקיים את הנפש.

מדוע זה קורה? הגמרא במסכת ערכין מלמדת שהצרעת מגיעה כעונש על חטא לשון הרע. כאשר בני אדם מדברים לשון הרע, השכינה כביכול מסתלקת מהם. כך מצינו אצל דוד המלך, שכאשר ראה שיש בדורו מלשינים ומספרים לשון הרע, הוא התפלל: "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹוקִים", ופירשו במדרש: "סלק שכינתך מביניהם".

כאן מחבר ה"זרע שמשון" את שתי הפעמים בהן מופיע הביטוי "נראה לי":

"כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" - האדם רואה נגע בביתו כיוון שדיבר לשון הרע.

"מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי" - זהו ההסבר לנגע: השכינה נראית לו "מרחוק" בלבד.

מכיוון שהאדם חטא בלשון הרע, הוא גרם לכך שה' יתרחק ממנו. כתוצאה מהסתלקות השכינה ואור החכמה, נוצר חלל רוחני שמתבטא בנגע פיזי בבית. הנגע הוא הסימן החיצוני לכך שהאורות העליונים נסגרו והקשר הקרוב עם הבורא התרופף.