"ממשפחה מאושרת הפכנו למשפחה שכולה": רס"ל גיא לודר ז״ל הובא למנוחות

מאות בני אדם ליוו היום (ראשון) למנוחות את רס"ל גיא לודר ז״ל, לוחם צה"ל מהיישוב יובלים שבגליל התחתון, שנהרג בשוגג מאש כוחותינו במהלך פעילות בלבנון. ההלוויה מתקיימת בחלקה הצבאית בבית העלמין במשגב, תחת מגבלת משתתפים בהתאם להנחיות פיקוד העורף. בדרכו לטקס, ליוותה שיירת דגלים מרגשת את הרכב הצבאי, כאשר עשרות ישראלים עמדו בצדי הדרך וחלקו לו כבוד אחרון.

בני משפחתו, חבריו ומפקדיו נפרדו ממנו בכאב. אמו, חגית, ספדה לו בבכי: "אנחנו רוצים אותך בחזרה. איך אפשר לקבור ילד? איך אפשר לכתוב הספד על הילד הטהור, היפה והמוכשר שרק לפני כמה ימים שר איתנו בליל הסדר? היית ילד מיוחד שרק חיכה שהעולם יגלה אותו". יחד עם האב ניר, שחזרה האם את הרגעים האחרונים בחג הפסח: "לפני שלושה ימים חזרת לצבא ואמרת 'מה כבר יקרה', אבל אתמול דפקו לנו בדלת. ממשפחה מאושרת הפכנו למשפחה שכולה - ואנחנו לא רוצים את זה. מי יחזיק לנו את היד עכשיו?".

הוריו סיפרו גם על נחישותו לשרת כלוחם: "היה לך מאוד חשוב להיות קרבי, נלחמת בשיניים ודחית את הגיוס כדי להגיע ליחידה מובחרת. היית מאושר כשהתקבלת למטכ״ל ואחר כך למגלן. כשהציעו לך לצאת לקצונה או להצטרף לצוות מיוחד, לא הייתה בכלל התלבטות". בפרידה אחרונה הוסיפו: "איך ייראו ארוחות שישי בלעדיך? מי ילווה אותנו? לא נרקוד בחתונה שלך ולא נשמע על הלימודים.

ההספד הזה נכתב בראש שלנו כמה פעמים ואמרנו שאם כותבים בראש - אז לא כותבים הספד אמיתי, והנה זה לא כך. עוד מעט נלך ואתה תישאר כאן, אבל לא תישאר לבד - משהו מאיתנו יישאר איתך, כמו שחלק ממך הלך איתנו. אוהבים עד אין סוף".

סבתו, מירי, אמרה: "גיא היקר והאהוב, קשה לעכל שלא נראה אותך איתנו. איך סבתא מספידה נכד? איך נחיה בלי החיוך שלך?". היא סיפרה עליו: "עבדת עם ילדים מרקע קשה והם תמיד חיפשו אותך, תמיד עזרת עם חיוך ורצון טוב. גם בצבא, כשהייתה התלבטות בין קורס קצינים ליחידה מסווגת, היה ברור מה תבחר. היית במרכז החבורה והאור של כולנו".

מפקדו ביחידה הדגיש את תרומתו המקצועית והאישית: "התגייסת ב-2023, בזמן שיש איום קיומי על המדינה, כדי להגן על המולדת. תמיד עבדת קשה ועמדת בכל יעד עם חיוך". לדבריו, לודר הוביל תחומים ייחודיים ביחידה: "הכנסת ליחידה את מקצוע הטיפוס והגלישה, הובלת את תחום חילוץ החבלים ובכל מבצע דחפת את זה". הוא הוסיף: "טוב הלב והחיוך שלא ירד ממך הפכו אותך לאדם שכולם הכירו, ידעת להרים את הביטחון ולהשרות אותו על כל מי שסביבך".

חברו שחר, סיפר: "גיא, גייצקי, גייצצון, אנחנו לא מאמינים שאנחנו משמיעים את המילים האלו ואתה לא כאן. להיות חבר של גיא זה לעשות שיחות נפש עד אמצע הלילה, זה לשמוח תמיד כי הוא פשוט לא הרשה שיהיה עצב". הוא הוסיף: "אמרתי לך פעם שצריך לכתוב עליך ספר. היית הש"ש הכי טוב ואז התגייסת למקום הכי טוב. תמיד היית הראשון לעזור והאחרון לעזוב".