"יותר מדי טובה": למה הנחמדות שלך עולה לך בבריאות?

שאלה:

אני בשנות ה-60 לחיי, גרושה ואם לילדים בוגרים. לאורך כל חיי, הקושי המרכזי שלי היה ונשאר היעדר אסרטיביות. אני מוצאת את עצמי מנסה לרצות את כולם, ובתמורה נשארת תמיד עם רגשות אשמה כבדים.

זה מלווה אותי גם בעבודה. למרות שאני יודעת שאני עובדת מצוינת, אני מקבלת תלונות. אומרים לי שאני 'טובה מדי', אבל הטוב הזה לא עוזר לי; להיפך, מנצלים אותו.

בשנים האחרונות גם הבריאות הגופנית שלי התחילה לאותת. הייתי בטיפולים שונים, אבל הדפוס הזה חזק ממני. איך אפסיק להיות 'יותר מדי טובה' ואתחיל להיות טובה לעצמי?

תשובה:

המשפט הזה, "את יותר מדי טובה", הוא אולי המחמאה הכי מעליבה שאישה יכולה לקבל, כי מאחורי ה'טוב' הזה מסתתרת לעיתים קרובות אישה ששכחה להציב גבולות.

האישה הנפלאה, שכתבה לי את המכתב הזה, לא לבד. היא מייצגת דור שלם של נשים, שלמדו שערכן נמדד לפי מידת שביעות הרצון של הסביבה מהן. אבל מה קורה כשהגוף מתחיל לאותת שמשהו פה לא מאוזן? מה קורה כשהמחיר של הריצוי הופך למחיר הבריאות שלנו?

מלכודת הריצוי: כשה"לא נעים לי" הופך ל"לא נעים בגוף"

רבות מאיתנו גדלו על הערך של נתינה וחסד. אלו ערכים נפלאים, אבל יש נקודה שבה החסד הופך להרס עצמי. זה קורה כשאנחנו אומרות "כן" לאחרים ובו זמנית אומרות "לא" לעצמנו.

המחיר של היעדר אסרטיביות הוא לא רק עומס וסטרס בעבודה, אלא רגשות אשמה כרוניים. כשאת חיה בתחושה שאת תמיד חייבת לכולם, האשמה הופכת להרגל, שהופך למתח בשרירים, לעייפות כרונית ולעיתים גם לבעיות בריאותיות של ממש. הגוף פשוט צועק את מה שהפה לא מעז להגיד: "די, עד כאן".

למה הטיפולים לא תמיד עוזרים?

נשים רבות מדווחות שהן היו בטיפולים, למדו טכניקות שונות, ועדיין, ברגע האמת, המילים נתקעות. זאת משום שאסרטיביות היא לא רק טכניקת דיבור, אלא תפיסה פנימית של "אני ראויה".

כדי להפסיק לרצות, אנחנו לא צריכות ללמוד איך לצעוק חזק יותר. אנחנו צריכות ללמוד שמותר לנו לתפוס מקום. שהטוב שלנו לא נמדד בכמה אנחנו מבטלות את עצמנו מול אחרים.

הצעדים הראשונים ליציאה ממלכודת הריצוי

אם את מרגישה שה"לא נעים" מנהל אותך, הנה כמה כלים שאפשר להתחיל ליישם כבר היום:

1. הפסיקי את ה"כן" האוטומטי

המרצות שבינינו נוטות להגיד "כן" עוד לפני שהבינו מה ביקשו מהן. אמצי לעצמך משפט קבוע: "אני צריכה לבדוק את היומן/הלו"ז שלי, ואחזור אלייך". הרווחת זמן. ב-24 השעות הבאות, תשאלי את עצמך: "האם אני באמת רוצה לעשות את זה, או שאני רק מפחדת שלא יאהבו אותי אם אסרב?".

2. הכיני את המילים מראש

קשה להיות אסרטיבית בזמן אמת כשמולך עומד בוס או בן משפחה דומיננטי. קחי מחברת, וכתבי לעצמך איך היית רוצה שהשיחה תיראה. למשל: "אני מאוד מעריכה את הבקשה שלך, אבל הפעם זה לא מתאפשר לי", או "תודה רבה שחשבת עליי, אני מאוד מעריכה את ההצעה. לצערי, בלו"ז הנוכחי שלי לא אוכל להתפנות למשימה הזו". כשהמילים כבר כתובות אצלך על הדף, יהיה לך קל יותר לומר אותן.

3. הפרידי בין המעשה לבין מי שאת

האשמה מגיעה כי אנחנו חושבות שאם נגיד "לא", אנחנו נשים פחות טובות. הזכירי לעצמך שסירוב לבקשה מסוימת לא הופך אותך לפחות טובה. את אדם טוב שאמר "לא" למשימה ספציפית. זה הכל.

4. שימי לב איפה ה"לא" יושב אצלך

במכתב שקיבלתי, הכותבת ציינה שהבריאות שלה נפגעה. הגוף שלנו הוא המצפן הכי מדויק. בפעם הבאה שמבקשים ממך משהו ואת מרגישה כיווץ בבטן, מחנק בגרון או דפיקות לב, זה הגוף שלך שצועק "לא". אל תתעלמי ממנו. הגוף לא משקר, גם כשאנחנו מנסות לחייך ולרצות.

5. התחילי ב"לא" קטן וחסר חשיבות

אל תתחילי בעימות חזיתי מול המנהלת בעבודה. תרגלי אסרטיביות במקומות בטוחים. למשל, אמרי למוכרת בחנות שאת לא מעוניינת במוצר נוסף שהיא מציעה או בקשי להחליף מנה במסעדה אם היא לא הגיעה כפי שהזמנת. אלו שרירי אסרטיביות שנבנים בהדרגה.

6. בדקי את הדיבור הפנימי שלך

האם את מדברת הרבה בשלילה? האם את מתמקדת במה שחסר לך בחיים במקום במה שיש? על ידי דיבור שלילי, את מושכת אליך גם חוויות שליליות. בכל פעם שאת תופסת את עצמך מדברת בשלילה, עצרי ושאלי: איך אני יכולה להגיד את מה שרציתי בצורה חיובית? במקום להתמקד במה שאת רוצה להימנע ממנו, שאלי את עצמך מה את רוצה להשיג. כשאת אומרת מה את לא רוצה, המוח עדיין מתמקד בבעיה. כשאת אומרת מה את כן רוצה, האנרגיה עוברת לפתרון.

7. הגבירי את נוכחות הטוב

ערכי רשימה של כל הדברים שאת טובה בהם ואוהבת לעשות. אל תתביישי, תני לעצמך קרדיט. המטרה היא להגביר את הנוכחות של הדברים הללו בחיי היומיום שלך. ככל שתעסקי יותר במה שעושה לך טוב, כך תרגישי חזקה יותר לעמוד על שלך.

8. בדקי אלו אמונות מנהלות אותך

שימי לב אילו מחשבות מנהלות את חייך. האם הן מעצימות אותך או מעכבות ומונעות ממך להשיג את מה שאת רוצה? למדי להציב סימני שאלה מעל אמונות שלא משרתות אותך (כמו: "אם אגיד לא, לא יאהבו אותי"). ערערי על הנכונות שלהן, ואמצי במקומן אמונות חדשות ומעצימות שמשרתות את האישה שאת רוצה להיות.

ובנימה אישית:

העצות האלו הן התחלה מצוינת, אבל הן רק קצה הקרחון. אם את מרגישה שהדפוס הזה חזק ממך, שהאשמה חונקת אותך ושכבר ניסית הכל - אל תהססי לפנות לליווי מקצועי. לפעמים, הצעד הכי אסרטיבי והכי טוב שתוכלי לעשות עבור עצמך הוא להודות שאת זקוקה ליד מכוונת כדי לצאת מהדפוסים שמנהלים אותך.

תרגיל כתיבה: להפסיק לרצות ולהתחיל לחיות

אם גם את מרגישה שהטוב שלך מנוצל, אני מזמינה אותך לקחת דף ועט ולנסות את התרגיל הבא:

מכתב לילדה המרצה: כתבי לעצמך הצעירה, זו שלמדה שרק אם היא תהיה "ילדה טובה" היא תהיה אהובה. מה היית רוצה להגיד לה היום?

רשימת ה"די": ערכי רשימה של שלושה דברים שאת עושה היום רק כי "לא נעים לך". ליד כל סעיף, כתבי מה המחיר שאת משלמת עליו (בזמן, בכוח, בבריאות).

הצהרת עצמאות: נסחי משפט אחד שבו את מרשה לעצמך להגיד "לא" מבלי להסביר. למשל: "מותר לי לסרב לבקשה שלא מתאימה לי והערך שלי כבן אדם לא ישתנה בגלל זה".

שירה פריאנט, מאמנת בשיטת הרב פנגר לניהול רגשות, בשילוב כתיבה אינטואיטיבית. לפניות: shira.milatova@gmail.com