אסרטיביות

יותר מדי טובה לאחרים אבל פחות מדי לעצמך? מדריך מעשי ליציאה מדפוסי האשמה, שינוי הדיבור הפנימי ובניית עמוד שדרה של אסרטיביות, צעד אחרי צעד

כמה חשוב שכל אחת מאתנו תהיה מודעת לזכות שיש לה לסרב. לסרב כי לא נוח לך, או לא נעים לך, לסרב כי את לא חושבת שזה מתאים או מותר או בסדר, לסרב סתם כי את פשוט לא רוצה

איך ללמוד לומר "לא" בצורה חכמה ומנומסת, כדי להחזיר לעצמך זמן ואנרגיה ולהשיג איזון בחיים האישיים והמקצועיים

זה בדיוק העניין, היא הסבירה לי. "אישה צריכה לדעת את הגבולות שלה, גם את גבולות הנתינה, גם את גבולות הזמן. אישה יהודייה צריכה לדעת את מידת מאזן משק כוחותיה". הקשבתי

תינוק יודע לדרוש את רצונותיו וצרכיו בצורה ברורה וישירה. הוא לא מתבייש בהם. אף אחד אינו דורש ממנו להיות מנומס יותר ולהפסיק להיות אגואיסט שדואג רק לעצמו

מהי אסרטיביות? במה עוזרת לנו התקשורת האסרטיבית בחיי היומיום? וגם: למה החליט המוכר התוקפן לכבד אותי, על אף ש"נדנדתי" לו?

מה עוד תצטרכי לעבור כדי שתודיעי קבל חדר מדרגות: "ל-א, אני ל-א מבשלת לשכנים את כל סעודות השבת"? גם כך הבית נראה לאחר הפיכה צבאית, יום שישי בצהרים מתקרב בצעדי ענק והשיירה מבקשת תשומת לב ובגד ללבוש. למה כל כך קשה לנו לסרב או, במילים אחרות, להיות אסרטיביות?

שאלי את עצמך: כאשר את מגלה שסחורה שקנית פגומה, האם את מחזירה ודורשת להחליפה? כאשר סוכן מכירות טורח מאוד למכור לך משהו, האם קשה לך לומר "לא", גם כאשר אינך מעוניינת בסחורה?