נותנים לסבתא לשמור על הנכדים? אתם תורמים לבריאותה

טיפול בנכדים אינו רק סיוע למשפחה, אלא עשוי להיות בעל תרומה משמעותית לבריאות המוח בגיל המבוגר. מחקר חדש מצא כי סבים וסבתות שמעורבים בחיי נכדיהם מציגים זיכרון חד יותר ויכולות מילוליות טובות יותר, ובקרב סבתות אף נרשמה ירידה קוגניטיבית איטית יותר לאורך השנים.

המחקר פורסם בכתב העת פסיכולוגיה והזדקנות של האגודה הפסיכולוגית האמריקנית, והתבסס על נתונים של 2,887 סבים וסבתות בני 50 ומעלה, כולם תפקדו באופן עצמאי וללא פגיעה קוגניטיבית בתחילת המעקב. החוקרים ניתחו מידע ממחקר האורך הבריטי אלסה, העוקב אחר תהליכי הזדקנות, תוך שימוש בשאלונים ומבחני זיכרון ושטף מילולי שנערכו בין השנים 2016 ל-2022.

המשתתפים נשאלו אם טיפלו בנכדיהם בשנה שקדמה לבדיקה, ובאילו דרכים. כ-56% דיווחו על מעורבות קבועה. הממצאים הראו כי עצם הטיפול בנכדים נקשר לביצועים טובים יותר בזיכרון ובשפה, ללא קשר לתדירות או לסוג הפעילות. יתרון זה נותר גם לאחר התאמות לגיל ולמצב בריאותי.

פרופ' רמית רבונה-שפרינגר מהמרכז הרפואי שיבא הסבירה לידיעות אחרונות כי "הממצאים משתלבים עם מחקרים נוספים שמראים כי פעילות חברתית, מנטלית ופיזית בגיל אמצע החיים ובזקנה קשורה לשימור התפקוד הקוגניטיבי".

לדבריה, עדיין לא ברור מהו כיוון הסיבתיות, והאם הפעילות מגינה על המוח, או שאנשים עם תפקוד שמור נוטים להיות פעילים יותר.

הבדלים בלטו בין נשים לגברים. סבתות שטיפלו בנכדיהן הציגו יתרון קוגניטיבי שנשמר לאורך זמן, בעוד שאצל סבים היתרון ניכר בעיקר בתחילת המעקב, אך קצב הירידה היה דומה למי שלא טיפלו בנכדים. החוקרים מעריכים כי רמת המעורבות הרגשית והמעשית של הסבתות עשויה להסביר חלק מהפער.