זה הילד, או שזו מערכת העצבים שלי שכבר לא מצליחה להכיל?

הוא צועק יותר מידי – יותר מידי עבור האוזניים הרגישות שלך, שסובלות גם מרעשים פחות חזקים. היא מתגפפת עליך, מבקשת מגע וחיבוקים – ואת נושכת שפתיים כדי לא להעיף לה היד בסלידה. הוא אוהב אוכל חריף ואתה נחנק מהריח.

כשהרגישות החושית של הילדים שלנו נפגשת ברגישות החושית שלנו, יש פיצוץ גדול. אלו הרגעים שאנחנו מתקשים מאד לשאת בסובלנות. מערכת העצבים המגורה שלנו מגיבה בעוצמה ומתקשה לווסת את עצמה, בעוד שמהצד השני עומדת מערכת עצבים מגורה של הילד, שמתקשה לווסת את עצמה אפילו יותר. אלו רגעים שמלווים בכאוס, שמקשה עליכם לחשוב ולהגיב בהגיון. איך מתמודדים עם ההתנגשויות האלו? שני צעדים חשובים:

1. מזהים וממפים

במקום להרגיש תחושת אי נוחות כללית מוגברת מול הילד המסוים הזה, תחושה הפוגעת במערכת היחסים שלכם איתו ומחמירה את ההתנגשויות, נסו לזהות מתי בדיוק זה מרגיש יותר מידי. אם מדובר במגע, מהו המגע שמוציא אתכם מדעתכם ומה דווקא לא? איזה מגע אתם אוהבים להעניק והילד צמא לקבל, שלא מפעיל את מערכת העצבים? אם טפיחות עדינות הן בלתי נסבלות, אולי דווקא חיבוק לוחץ יעבוד טוב?

מערכת העצבים מגיבה בבהלה לאיומים שמפתיעים אותה משום מקום. כשיש לכם רשימת נקודות התנגשות, ה"איומים" כבר ידועים מראש והתגובה תהיה הרבה פחות מבוהלת. אולי אפילו תצליחו לשכנע אותה שהתחושה שנקלטה במוח היא לא נחש ארסי שמטפס עליכם, אלא ילדה מתוקה שזקוקה לאיזה חיבוק.

2."מנקים" טריגרים אחרים

לכולנו יש רגישויות ברירת מחדל, כאלה שמלוות אותנו מאז ומתמיד. מתוכן, יש רגישויות שרגישות למתח יותר מאחרות, ובתקופות מאתגרות הרגישות מחמירה משמעותית. רגישות שמיעתית היא כזו. בתקופת המלחמה כולנו הגבנו בדריכות לכל צליל קלוש מרחוק. אולי הרגישות הזו עדיין מלווה אתכם מאז, כי אצל רובינו, הסטרס עדיין לא התפוגג. כשאתם מזהים רגישות שמחמירה ברגעים מאתגרים, זה כבר לא רק סיפור של התמודדות עם ילד רגיש, אלא סיפור של מערכת העצבים שלכם שמבקשת חמלה, ריפוי ושיקום. 

ההבנה הזו יכולה להפיל את האסימון ולחשוף את כפתורי ההפעלה הסמויים שמפעילים אתכם. זוהי הבנה שמדייקת את המאמצים שאתם משקיעים כדי להיות הורים טובים יותר בכל יום ושופכת אור על רגעים שכולנו מנסים להימנע מהם.

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, ויסות, והורות לתאומים. לתגובות: leah.rbach@gmail.com