"מזמור לתודה" ברגע הפרידה: ההספד המטלטל של האב השכול

מתן, ששכל את בתו אביבה חיה ע"ה, נשא לזכרה הספד מרגש ומלא באמונה. "כמה שעות לפני פטירתה של אביבה חיה, רבי הרב מנחם לבי אמר לי משפט ששינה את כל התפיסה שלי", אמר מתן וציטט את דברי רבו: "מתן, עד עכשיו אתה וליזט עבדתם את השם. עכשיו יש עניין לעשות קידוש השם, לחזק את האנשים באמונה שלמה, ולהראות להם את הטוב האמיתי של השם - אפילו בתוך המקרה הקשה הזה".

"ואז נפל לי האסימון והבנתי מה הרב אמר", המשיך מתן. "שנה וחודשיים נפלה בחלקנו הזכות האדירה לגדל את הבת היקרה והאהובה שלנו במסירות רבה, יום אחרי יום - במרפאות, בבתי חולים, וגם כשהבאנו את בית החולים הביתה. בלי דקה של מנוחה. ברוך השם תמיד היה אקשן… לילות בלי שינה, צפצופים של מוניטור ושל מכונת הזונדה כל הלילה - לילות שלמים בלי שינה.

"ולפעמים הייתי מרשה לעצמי להתלונן ולומר: 'מתי זה כבר ייגמר כל הרעש הזה?' אוי אביבה שלי… היום, במחשבה לאחור, אני מוכן לישון עם הרעש הזה עד 120 שנה - העיקר לראות אותך, לחבק, להריח, וללחוש לך באוזן כמה את מיוחדת וכמה שאני אוהב אותך.

"ועכשיו, כשאביבה חיה כבר לא איתנו כאן בתחתונים - והיא יושבת תחת כנפי השכינה, לצד צדיקים וצדיקות, בצל השם יתברך - עכשיו אני יכול רק לנסות להסביר לכם מה זאת אמונה, ואיך בתוך כל הדבר הקשה והנורא הזה - הכול קרה לטובה, והכול זה חסד ורחמי שמיים עצומים.

"תזכרו: האמונה מתחילה איפה שהשכל שלנו נגמר. שימו את השכל בצד ואל תנסו להבין את המוח האלוקי. אנחנו יהודים - אנחנו צריכים פשוט צריכים להאמין.

"כאשר אבי, שמואל בן שמחה ז”ל, נפטר לבית עולמו - הייתי רק בן 17 וחצי. זכיתי ללמוד מסכת ברכות ולעשות סיום לעילוי נשמתו. במסכת הזאת כתוב (ברכות ה עמוד א): 'תניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר - שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורין: תורה, ארץ ישראל, העולם הבא'.

"וחיי זכו להתכוונן לדברי הגמרא - לפי הסדר ממש", אמר האב השכול, ופירט: "התורה - המתנה הראשונה.לפני 13 שנה, כשאבי נפטר, זכיתי בפעם הראשונה לקבל את התורה. לקבל על עצמי עול מלכות שמיים, להכיר את הבורא והבריאה, להקים בית נאמן בישראל שיושב על קדושה וטהרה, ולחנך את ילדיי לתלמוד תורה.

"וכמו שאתם יודעים - שום דבר טוב לא מגיע בקלות. אפשר להסתכל על זה בעין שלילית: 'איזו התחלה קשה לילד בלי אבא'. אבל כשאיבדתי את אבי הגשמי - זכיתי להכיר את אבי הרוחני. בשביל ילד מתבגר זה קשה מאוד - אבל זו גם הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי. אין כמו התורה המתוקה שלנו.

"כי כשהשם לוקח לך את אבא שלך - הוא הופך להיות האבא הישיר שלך, והדיבור איתו נהיה הרבה יותר קרוב. אולי רק יתום יבין על מה אני מדבר. אבא שבשמיים איתך בכל שנייה - גם כשעשיתי טעויות הרגשתי אותו איתי. לכן זה ייסורים - אבל מתוכם זכיתי לתורה. זאת הייתה המתנה הראשונה.

"ארץ ישראל - המתנה השנייה", אמר מתן. "אחרי הרבה שנים בגולה זכינו שוב לעלות לארץ ישראל. וכמו שאומרים: 'ארץ ישראל נקנית בייסורים' - וגם זה היה נכון.הגענו לארץ שלושה חודשים לפני 7 באוקטובר. קשיים, ניסיונות, כאוס, קושי בפרנסה, אפילו בשלום בית. אבל הנה - היום אנחנו פה, בארץ הקודש. וזאת המתנה השנייה.

"העולם הבא - המתנה השלישית", המשיך האב השכול. "זכינו להחזיר את הפיקדון היקר הזה - אביבה חיה בת ליזט - וללוות אותה לסיום התיקון שלה, אל חיי העולם הבא. מצד אחד זה נראה דין - אבל הקב”ה, כמו שרק הוא יודע, פוקח עיוורים ונותן לי לראות שזה החסד שבדין. אני יכול להעיד, בתור אחד שיש לו דיבור צפוף עם השם יתברך, שאני מרגיש ממש בחוש שהוא יושב לידי בכל רגע - ומלטף לי את הפנים כמו תינוק שמתלטף על ידי אימו ומקבל גלולה מתוקה עטופה בדבר מר.

"אנשים יקרים, תפתחו את העיניים! השם מדבר עם כל אחד ואחת מאיתנו - דרך האישה, דרך הילדים, דרך החיים עצמם. אין רע יורד מן השמיים. הכול טוב אחד גדול. אנחנו בדור האחרון. אחד הסימנים לכך הוא מה שכתוב בגמרא: 'פני הדור כפני הכלב' (סוטה מ”ט ע”ב). שמעתי בדרשה של הרב שרים במקסיקו: האדם מכה את הכלב במקל - והכלב תוקף את המקל… אבל מי מחזיק את המקל?! כך גם אנחנו - מאשימים את כולם בצרות שלנו, במקום להבין שהכול מהשם ברחמים.

"ה' נותן לנו מכות קטנות כדי שנבין ומנסה אותנו באמונה לראות: 'אתה מבין שזה אני?!' האם אתה בוטח בי ומקווה אלי? או כמו אותו הכלב אתה מאשים את כולם בצרות שלך. תדעו לכם כשהשם לוקח נשמה מהעולם - הוא לוקח הכול בחשבון. כל אחד מקבל בדיוק את הצער המדויק לו, בהשגחה פרטית. ואביבה שלנו - ואני בכוונה אומר שלנו - כי היא של כל מי שנמצא כאן…השיעור שלה בא ללמד את כולנו שיעור באמונה.

"מחר לא יכול להיות כמו היום. אנחנו בני עלייה - חייבים לעלות. הרבנית לבי הצדיקה אמרה לי ולליזט: 'מותר להיות בדיכאון - אבל הדיכאון הוא כדי לצאת ממנו, לא כדי להישאר בו'. ביום הראשון של השבעה והיום, שזה היום האחרון של ה־30 - אסור להיות באותו מקום חייבים להתקדם.

"אז אני מבקש מכולם: תעשו חשבון נפש. תחבקו את הילדים, את האישה או הבעל. והכי חשוב - תחייכו. כשאתה מחייך - אתה משפיע על השני לחייך. הפנים שלכם זה רשות הרבים. העולם הזה קצר… השאלה היא לא מתי הולכים - אלא עם מה הולכים.

"אחד הניסיונות הכי קשים שעברתי היה כשהייתי בעבודה וקיבלתי שיחה מבית החולים שאביבלה שלי נכנסת לניתוח חירום - הראשון. שום דבר איתה לא היה צפוי. עמדתי מול רופא “קר כמו קרח”. לידי הבת שלי - עם צינור בפה, חוטים, מדבקות… שתי דמעות זולגות מעיניה. תמונה שאף פעם לא אשכח. הוא אומר לי: 'תחתום פה, פה ופה'.

"ואני, כמו אבא, מנסה להבין על מה אני חותם ומה המשקל הענק על הכתפיים שלי. שאלתי אותו בתמימות: 'ד”ר… מה הסיכוי?' והוא מסתכל עליי ואומר: 'אדוני, אתה אדם דתי. אתה יודע שהכול מלמעלה', ומצביע למעלה. באותו רגע חתמתי.

"כי נזכרתי במה שכתוב: 'הטוב שברופאים – לגיהנם' (קידושין פ”ב ב). ולמה? כי אם הרופא אומר: 'אני, כוחי ועוצם ידי, אני מחליט חיים ומוות' - אז לגיהנם. אבל אם הוא שליח נאמן ואומר שהכל זה השם - אז הוא רופא טוב. והוא באמת אמר: 'השם מחליט הכול, ילד. תתעורר - אני רק עושה את העבודה שלי'.

"חברים, אנחנו בסך הכול בני אדם. 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה' (חולין ז ע”ב). הכול זה השם יתברך. רק יראת שמיים - זו הבחירה החופשית שלנו.

"אמרתי לחמי גבי השם יתן לו חיים ארוכים: 'עברתי עקידת יצחק'. וגבי אמר לי: 'אבל יצחק אמר לאביו - קדימה, תעקוד'. ואביבה חיה… היא לא אמרה לי. אולי רק דמעה.

"אבל האמת היא - שהנשמה רואה הכול לפני שהיא יורדת לעולם, והיא בחרה בנו ובעקידה הזאת. הרב לבי אמר לי: 'מתן, הילדה הזאת הולידה אותך - לא אתה אותה'. וזה כל כך נכון אני לא מתן של אתמול. אני מתן אבא של אביבה חיה, והיא העלתה אותי מדרגה. וזכיתי. תודה להשם על כל שנייה.

"אני רוצה להודות לכם על האהבת ישראל שחווינו - משהו מדהים. פשוט אין על העם שלנו. אני אוהב כל אחד ואחת מכם אהבה אין סופית. תודה שלא עזבתם אותנו לרגע - לא במילים, לא בתפילות, לא בעזרה, לא בתמיכה מכל סוג.

"וכמובן - את התודה הכי גדולה אני רוצה להגיד לאדם הכי גדול ועוצמתי כאן בחדר לאדם שמלמד אותי אמונה תמימה ושלימה בהשם יתברך, וכל יום מגלה לי משהו חדש על עצמי וכמה אני צריך לתקן את עצמי אני רוצה להגיד תודה רבה לאישה שלי, למראה שלי, ליזט.

"האישה שמראה לי כל יום משהו חדש על עצמי. אני כלום בלעדייך. ברור לי לגמרי למה אביבה חיה בחרה דווקא בך. אמא מדהימה, עם רצון לתת הכול לילדים. שנקרעה ימים ולילות בין בית החולים לבין הבית - בלי להשאיר את אביבה לבד ובלי לעזוב את קטיה נעמי ושמואל יעקב. אני למדתי ממך כל כך הרבה למדתי ממך הורות.

"בניתוח האחרון אביבה חיה עברה שלושה ניסיונות החייאה. בפעם השנייה, כשאמרו לנו שזו אולי הפעם האחרונה - אני השתתקתי. וליזט… הפעילה שיר: 'השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב', והתחילה למחוא כפיים ולשיר.

"חברים אלו לא דברים פשוטים מה שאני אומר כאן!!! זאת אמונה!!! מי מוחא כפיים? מי שומע שירים ברגע הזה? 'תמים תהיה עם השם אלוקיך', וזה משהו שאי אפשר לקחת ממך, ליזט. תודה שעשית לי שיעור נוסף באמונה.

"כתוב: 'קווה אל השם - חזק ויאמץ ליבך - וקווה אל השם' (תהלים כ”ז). וזה מה שהיא עשתה. כשבאנו להיפרד מאביבה אחרי הניתוח, אחת האחיות בבית החולים אמרה לי: 'מתן, תצלם'. לא הבנתי למה - אבל צילמתי. וליזט הרימה את אביבה על הידיים ואמרה את 'מזמור לתודה' בפשטות ובתמימות. החזירה אותה לבורא - בתודה. אני מזמין אתכם לקבל ברכה מליזט בסוף הערב. אני אומר מניסיון - זה עובד.

"על המצבה, ובמקרה של אביבה שלנו על הציון, כתבנו את המשפט: 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך'. (דברי הימים א כ"ט, י"ד) כי סך הכל החזרנו להשם את המתנה המדהימה הזאת. 'השם נתן, השם לקח - יהי שם השם מבורך מעתה ועד עולם' (איוב א כא).

"אני מסיים בדברי רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב: 'כל פרנסתו של אדם - בזכות אשתו', ומביא את הגמרא: 'כל השרוי בלא אישה - שרוי בלא חומה'. (יבמות ס”ג ע”א). משמע האישה היא החומה, והיא גם הברכה בבית. ומה מבטל את החומה? חֵמָה - כעס. לכן: תחבקו את האישה. היא המראה שלכם - השם מדבר דרכה. אל תכעסו - כי רק אתם תיפגעו.

"תודה לכולם שהקשבתם לי, הקטן. ותודה לאביבה חיה בת ליזט - שהכול בזכותה. והכי חשוב - תודה להשם יתברך", סיים האב השכול את הספדו המטלטל.