לכבוש את הבלגן של הילדים ב-4 שלבים קלים (והם אפילו ישתפו פעולה)

עם כמה שאנחנו לא אוהבים להודות בכך, לפעמים הבית שלנו נראה פחות כמו מגזין עיצוב ויותר כמו זירת קרב של לגו נגד בובות פרווה. הרגע הזה שבו אתם דורכים על צעצועים באמצע הלילה הוא הרגע שבו אתם מבינים - משהו חייב להשתנות.

אבל איך גורמים לילדים לעזור בלי שזה יהפוך למלחמת עולם? הסוד הוא לא בפקודות או הוראות, אלא במערכת חכמה שהופכת את הסדר לחלק מהמשחק. הנה 4 שלבים שיחזירו לכם את השפיות לסלון:

1. חוק ה”בית לכל חפץ”: לכל צעצוע יש מקום

ילדים (וגם אנחנו) הופכים למבולגנים כשהם לא יודעים איפה דברים אמורים להיות. אם המקום של המכוניות הוא "איפשהו בסלון", הן תמיד יפריעו בדרך.

הטיפ שלנו: צרו "בתים" ברורים. השתמשו בסלסלאות קש או בקופסאות שקופות. הדביקו על כל קופסה תמונה של מה שאמור להיות בפנים (ציור של כדור, תמונה של קוביות). ככה גם ילד בן שלוש יידע בדיוק לאן הטרקטור חוזר לישון בסוף היום.

2. תחנת היציאה: להתראות ללחץ של הבוקר

יצא לכם לחפש נעל אחת 3 דקות לפני שההסעה מגיעה? "פינת יציאה" מסודרת ליד הדלת היא הפתרון שלכם.

איך עושים את זה? הקצו לכל ילד וו תלייה נמוך (בגובה העיניים שלו) ומגירה או סלסלה קטנה. שם יהיו התיק, המעיל והנעליים. כשהילד חוזר מהגן או מבית הספר, התפקיד שלו הוא "להחנות" את הציוד בתחנה שלו. זה יוצר הרגל של עצמאות וחוסך לכם עשר דקות של חיפושים עצבניים בכל בוקר.

3. משחק אחסון: להפוך את האיסוף לכיף

המילה "לסדר" היא מילה משעממת. המילה "תחרות" או "משימה סודית" זה כבר סיפור אחר לגמרי.

נסו את הטריקים האלו:

• מרוץ נגד הזמן: כוונו טיימר ל-5 דקות ובדקו כמה דברים אפשר להחזיר למקום לפני שהצפצוף נשמע.
• מיון צבעים: "מי מצליח לאסוף את כל הצעצועים הכחולים הכי מהר?".
• משחק הבלש: "אני מחפשת חפץ אחד ששייך למטבח והוא מתחבא מתחת לספה... מי מוצא אותו?".

4. שיטת הסבבים: פחות צעצועים, יותר סדר

לפעמים הבלגן פשוט נובע מעומס. כשיש יותר מדי אפשרויות, הילדים נוטים לשפוך הכל על הרצפה ולא לשחק בכלום.

הפתרון: אחסנו חלק מהצעצועים בארון גבוה או במחסן וצרו "סבב צעצועים". בכל שבועיים, החליפו בין הצעצועים שבחוץ לאלו שבפנים.

התוצאה: פחות בלגן בבית, והילדים מתלהבים מהצעצועים "החדשים" כאילו זה עתה נקנו.

מילה לסיום (והכי חשובה)

הרגלים לא נוצרים ביום אחד. אל תצפו למצוא בית מתוקתק מהרגע הראשון. תנו לילדים מחמאות ספציפיות ואמיתיות ("איזה יופי שהחזרת את הדובי לסלסלה שלו"), ותראו שעם הזמן הם יתחילו לעשות את זה לבד. 

נכתב באהבה לכל ההורים שרק רוצים ללכת בבית בלי לפחד מקוביות לגו.