יהודה אייזיקוביץ
דרום בוער: האנרכיה בנגב כבר כאן – האם ישראל מסוגלת לנצח בקרב על המשילות?
האירועים החמורים בכפר הבדואי תראבין הם פרק נוסף במערכה המתמשכת על המשילות הישראלית בנגב, אולם לצד המציאות הקשה מתברר שיש גם בשורות חיוביות. לאן פני הנגב?
- יהודה אייזיקוביץ
- פורסם י"א טבת התשפ"ו
כוחות משטרה בתראבין, השבוע (צילום: Dudu Greenspan/Flash90)שנת 2025 תיזכר כאחת השנים הסוערות והמטלטלות ביותר בתולדות דרום הארץ. מי שסבר שהפשיעה בנגב היא בעיה מקומית של חוק וסדר, קיבל בסוף השבוע האחרון תזכורת כואבת למציאות המורכבת: רעולי פנים מהפזורה הבדואית פשטו על היישובים גבעות בר ומשמר הנגב, ניפצו שמשות של עשרות רכבים והציתו מכוניות חונות. מה שהוגדר על ידי התושבים כ"פוגרום", ותויג על ידי המשטרה כ"טרור פלילי", הוא למעשה שלב חדש ומסוכן של אובדן רסן.
כאשר כוחות משטרה ומג"ב נאלצים לכתר את הכפר תראבין בתגובה לפעולות נקמה בעקבות מעצרים, זו כבר לא פשיעה חקלאית "סטנדרטית". גורמי הביטחון מאשרים את מה שהתושבים חשים על בשרם כבר תקופה ארוכה: הפשיעה הרגילה זלגה ל"פיגוע לאומני", שכל מטרתו היא לערער את הריבונות הישראלית.
2025 הוגדרה כשנה המדממת ביותר בחברה הערבית עם 252 נרצחים, והנגב בלט בה כשטח הפקר המאופיין במאבקי חמולות ובנקמות דם. במקרה אחד, מריבה טיפשית בין ילדים הסתיימה ברצח. מדי לילה נשמעים קולות של צרורות ירי, וכדורים תועים נוחתים בתוך בתים פרטיים. ברשתות החברתיות מופצים תיעודים מקוממים של בדואים נוהגים בצורה מסכנת חיים בכבישי הדרום. בחודשים האחרונים דווח על עשרות מקרים של השחתת ציוד חקלאי, גניבת בקר, ופגיעה בתשתיות בקיבוצים ובמושבים – אירועים שהפכו לשגרת חייהם הבלתי נסבלת של תושבי הדרום.
האם מדובר במציאות חדשה? ההיסטוריה מלמדת שלא. מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת "רגבים", מציין כי גם בעבר עשו עבריינים בדואים שימוש באמצעי לחימה נגד גורמי ביטחון. בזמן שירותו הצבאי הוא נתקל באירוע של פיזור מוקשים חיים כפעולת אזהרה נגד צה"ל, וגם אז זה לא היה דבר חדש; זה קרה ב-2004, וגם בשנות ה-90. השיטה תמיד הייתה דומה: ניסיון להרתיע את המדינה מלאכוף את החוק.
ובכל זאת, בתוך החשכה מתחילים לנצנץ ניצני שינוי. מחקר חדש של "רגבים" חושף בשורה אופטימית: צניחה דרמטית של כ-40% בהתחלות הבנייה הבלתי חוקית בנגב בהשוואה לשנים קודמות. מדיניות היד הקשה והגברת קצב הריסות המבנים הבלתי חוקיים תחת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לצד עצירת הפלישות החדשות לקרקעות מדינה, מוכיחות כי שינוי הוא אפשרי. אמנם השנה חצינו את רף 100 אלף המבנים שנבנו באופן לא חוקי – ירושה כואבת של עשורים של הזנחה – אך המגמה מתחילה להתהפך.
הדרך להחזרת המשילות בנגב עודנה ארוכה ומפותלת. לא פשוט לרסן את מי שהוגדרו משחר ההיסטוריה כ"פראי אדם" ללא מורא מהחוק. אך כפי שמסכם זאת דויטש, "המספרים מוכיחים שכשיש רצון ומדיניות סדורה – הדברים משתנים".
ישראל חייבת לחדול מהמדיניות של כיבוי שריפות ולעבור לתוכנית אסטרטגית נחושה, שתבטיח כי הנגב יישאר חלק בלתי נפרד מהמדינה – לא רק על המפה, אלא גם בשטח. המשילות בדרום היא המבחן האמיתי למשילות בכל רחבי הארץ. מה שיקרה בנגב ישפיע ישירות על מחוזות נוספים, בהם הריבונות מאותגרת על ידי גורמים פליליים ואחרים. זהו קרב על הבית, ואסור לנו להפסיד בו.




