ניסים סרוסי: "שבת זו מתנה שבורא עולם נתן לנו. צריך לנצל את המתנה הזו"

חצי מדינה מיררה בבכי כאשר התקליט "איני יכול" הסתובב לו בפטיפון. בזכות קולו העמוק, וכשהוא מלהטט כמו קוסם בין סלסול לסלסול – ניסים סרוסי הרטיט את לבבות שומעיו, והפך לזמיר הצעיר ביותר של המוזיקה המזרחית.

מעטים הם הזמרים שניתן להכתיר אותם כאגדה, אבל סרוסי הוא בהחלט אחד מהם. כשפרץ לתודעה הישראלית, אי שם בתחילת שנות ה-70, הז'אנר המזרחי הורכב מזמרים בודדים שרובם רקדו על אותה משבצת. סרוסי היה הראשון ששבר את הטאבו במוזיקה המזרחית, והפך במהירות למטאור שצנח משום מקום.

לאחר להיטו הראשון "איני יכול", הגיע השיר "אשליות" ששבר את רף ההאזנות במצעדים של תחנות הרדיו המובילות. עתידו של סרוסי נראה היה מובטח. רבים ניבאו לו קריירה מזהירה, אך אלו היו נבואות שווא: בשיא פריצתו ירד סרוסי לצרפת, השתקע בה, ובהדרגה נשכח מהמוזיקה הישראלית. בריאיון מיוחד להידברות, כמעט שנה לאחר חזרתו המפתיעה לישראל, הוא פותח הכל.

"אני לא מתבייש בעצמי"

בוא נחזור אחורה בזמן. קח אותנו אל רגעי ההתחלה.

"כמה שאני מתגעגע לימים האלה. הכל היה חדש בשבילי. הייתי צריך להתחיל הכל מאפס, אבל תודה לאל כבר מההתחלה הכל הלך טיפ-טופ. לא היו לי סימני שאלה, נכנסתי ישר לעניינים".

הופתעת מההצלחה?

"הצלחה היא בעצם מציאת חן, ובורא עולם נתן לי מציאת חן. אנשים לא יודעים להגדיר מה זו הצלחה. אצלי זה היה פשוט: אם טוב לך, סימן שאתה מצליח – והיה לי טוב".

אבל כזמר מזרחי שהיה מהראשונים שפרצו את מחסום המוזיקה המזרחית – זה כן מפתיע.

"הייתי מזרחי בעדה שלי, אבל לא בדיוק בשירים. שרתי הכל. מצד אחד הופעתי במועדונים שבהם יש סגנון מוזיקה קצבי יותר, ומצד שני הוצאתי להיטים מזרחיים כדי לתת צבע לשירה שלי. גם הקהל שלי מורכב מכל הסגנונות".

אתה מתבייש להגדיר את עצמך "זמר מזרחי"?

"אין לי מה להתבייש בסגנון שלי. זה מי שאני. אני רק אומר לך ששרתי את כל הסגנונות, ואני בסך הכל מבסוט מהכל".

שנתיים לאחר פריצתו, וכשהוא בשיא הקריירה שלו, הוזמן סרוסי לריאיון טלוויזיוני. במהלך השיחה ביניהם, העיר לו המראיין על מראהו ולבושו המזרחי. "זה היה פוגע מאוד", הוא משחזר. "באותו רגע לא הבנתי מה קורה איתי".

סרוסי לא חלם שהריאיון יהווה נקודת שבר בקריירה שלו, שתגרום לו לרדת לחו"ל. הוא אומנם טוען כיום, שכבר שכח ממה שאירע: "הגעתי לתובנה שאני לא מתחרט על מה שקרה. אני דווקא שמח בזה".

אבל באותו רגע בלעת את הלשון.

"לא בדיוק בלעתי את הלשון", הוא צוחק. "דווקא עניתי, לא יצאתי פראייר. תאר לעצמך שיושב מולך בנאדם שמנסה לרדת עליך ולצחוק עליך, אבל אתה מתעלם ממנו ופשוט עונה לעניין. זה מה שהרגשתי שקרה איתי. אני לא בנאדם עם האף למעלה, אני לא יודע מה זה לצחוק על אנשים. אין לי את המושגים האלה בכלל.

"אני חייב לומר לך שתוך כדי הריאיון לא הבנתי באמת איזה שואו הולך לצאת ממנו. ניסו להתקיל אותי – עניתי והמשכתי הלאה. הרעש הגדול הגיע דווקא אחרי שהריאיון התפרסם. כולם התחילו לפמפם אותו בלי סוף. זה בעיקר מה שהפך אותו לסיפור גזעני".

איני יכול עוד. סרוסי לפני ירידתו לחו''ל

"היום אני שומר על עצמי"

כזמר ותיק ששייך לדור העבר, בו הכל היה פשוט יותר וקסום יותר, סרוסי (77) מודה שגם האמונה בקב"ה הייתה פשוטה יותר, קסומה יותר, מיוחדת יותר. "אני יודע דבר אחד", הוא משתף בכנות. "כשאגיע לשמיים אחרי מאה ועשרים, אגיד לבורא עולם באמת ובתמים: עשיתי בעולם את מה שרצית ממני. לא עשיתי מעשים שאינם טובים".

אבל במהלך הקריירה שלך הופעת בשבת.

"אולי רק בתחילת הקריירה, כשהייתי זמר מועדונים. היום אני שומר על עצמי, ולעולם לא אופיע יותר בשבת. שבת זו מתנה שבורא עולם נתן לנו, וצריך לנצל את המתנה הזו ולא לוותר עליה".

מה הקשר שלך באמת עם בורא עולם?

"אני אדם מאמין. אני יודע שיש כוח עליון שאנחנו, עם ישראל, פשוט מאמינים בו. זה בדיוק מה שנקרא אמונה תמימה – לדעת שיש מישהו למעלה, להאמין בו, לבטוח בו".

ומה אתה עושה ביומיום כדי להתחבר אליו?

"כל הקריירה שלי בנויה על החיבור שלי עם בורא עולם. לפעמים שואלים אותי אם במהלך הקריירה היה רגע של משבר שהרמתי את העיניים למעלה וצעקתי לו שיעזור לי, ואני עונה שזה לא קרה לי מעולם. אני לא מחכה לרגע של המשבר כדי להרים אליו את העיניים. אני מדבר איתו תמיד, מתפלל אליו תמיד".

אבל לא היה רגע מיוחד שאמרת לו: 'אבא, תעזור לי, אני צריך אותך איתי"?

"אמרתי את המשפט הזה אינספור פעמים בחיי. לפני כל מטרה שרציתי להשיג, הייתי פשוט מבקש ממנו עזרה. אני יודע שבלעדיו שום דבר לא היה קורה".

ניסים סרוסי בתחילת הקריירה (צילום: אריה סרוסי ז''ל)

"כל החיים הייתי במרדף"

"יותר ממה שאני מתפלל לבורא עולם – אני מודה לו", מתרגש סרוסי. "לפני כל הצלחה שהייתה לי, בכל פעם שסימנתי עוד מטרה או ששברתי עוד שיא, הייתי מוצא את עצמי אומר 'תודה לאל'. אני שמח על הכל, לא מתלונן על כלום".

גם לא על הגזענות שחווית?

"גם עליה אני אומר תודה", הוא מפתיע. "במבט לאחור – מה שקרה שם זה ניצחון. האמת ניצחה את הגזענות והאפליה העדתית. כשמנסים להקטין אותך, ולמרות זאת אתה ממשיך להצליח – כאן נמדד הניצחון האמיתי שלך".

בחודשים האחרונים, אחרי כמעט חמישים שנה בהן התגורר בחו"ל ופיתח לעצמו קריירה בינלאומית מצליחה, סרוסי חזר להשתקע בישראל. "התחושה היא טובה", הוא מספר על החיים החדשים-ישנים. "ארץ ישראל היא הבית שלנו, ותמיד כיף לחזור הביתה".

מהן התוכניות לעתיד?

"אני ממשיך להופיע, ממשיך לעשות דברים שאני אוהב. יש לי תוכניות גם להוציא שירים חדשים, ואני בטוח שזה יקרה מתישהו. אנחנו בדרך לשם.

"כמעט כל החיים שלי הייתי במרדף אחרי ההכרה. רציתי לומר לעולם 'אני פה', ועשיתי לא מעט בשביל לומר את זה. כיום אני שמח בחלקי. אני מבסוט מהמקום בו אני נמצא. כשאני מגיע להופעות ורואה באיזו שמחה מקבלים אותי – אין לי מחמאה גדולה מזו".

מפתיע אותך שהקהל עדיין זוכר את השירים שלך?

"דווקא בגלל שהמוזיקה שלי באה ממקום מאוד אישי – זה לא מפתיע אותי. אין דבר יותר אישי מאשר מוזיקה, כי כשאתה עושה אותה – אתה עושה אותה מתוך הלב. אני שר שירים שיצרתי מתוך הנפש שלי, כתבתי אותם, הלחנתי, ואין דבר טוב יותר מלהביא את עצמך לתוך השירה".

מה נאחל לך לסיום?

"שבורא עולם ייתן לי כוח להמשיך לעשות וליצור עוד ועוד דברים, ושישמור עליי שלא אכשל במלאכתי. אלו תקוות של כל זמר וכל יוצר, ואני מתפלל שהתקוות הללו יתגשמו. כל עוד בורא עולם ייתן לי כוח - אני לא אפסיק לשיר".