פרשת ויצא
כשאתם רואים קושי בבית, הכאב בעיניים הוא רק סימן שאתם בדרך הנכונה
כשלאה התאמצה, היא לא התאמצה כדי לשים וי על מטלה – היא התאמצה כי המטרה עמדה מול עיניה
- הרב חנניה מנס
- פורסם ז' כסלו התשפ"ו
"ועיני לאה רכות". מי לא קם בבוקר עם חלום של בית שקט, ילדים מאושרים, ובן שמחובר לדרך התורה...
אבל כמה פעמים קרה שברגע שהאתגר הגיע – ציון נמוך, ויכוח סוער, או קושי התמדה בלימוד, אך איבדנו את הפוקוס?
במקום להתמקד במטרה, אנחנו נבלעים בקושי הרגעי ובכאב של הדרך.
רבותינו בעלי התוספות אומרים שלאה ענדה על עצמה טס מזהב, שעליו חקוק "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב".
מה שקרה הוא שקרני השמש השתקפו מהטס הישר לעיניה – וכך היו עיניה רכות.
לאה התעקשה לשאת על עצמה את הטס, אף שהדבר הסב לה אי-נוחות.
למה?
היא רצתה שילדיה יראו את הפסוק כל הזמן, בכל רגע נתון, ויאהבו את התורה. וידעו: זו המטרה העליונה שלנו. הדרך? שתכאב, שתסנוור. זה משני.
היום, "הסנוור" שלנו הוא לא קרני שמש, אלא רגשות מיידיים:
- סנוור הכעס: כשהילד מתחצף, אנחנו מגיבים לזעם הרגעי ושוכחים שהמטרה היא ליצור קשר.
- סנוור התסכול: כשהילד מתקשה בלימוד, אנחנו נכנסים ללחץ מהציון, ושוכחים שהמטרה היא אהבת תורה.
המטרה של לאה הייתה גדולה מהכאב הרגעי. היא ידעה שהיא רוצה לגדל את השבטים, ולכן רצתה לחרוט בנפשם את החזון.
איך מאמצים את "מנטליות הטס"?
כשאנו נתקלים בקושי, עלינו לשאול:
- מהו "טס הזהב" שלי? האם זה להיות הורה סבלני? האם זה להקשיב? האם זה לאהוב ללא תנאי?
- האם אני מגיב לזעזוע הרגעי, או משרת את החזון?
כשלאה התאמצה ("יש שכר לעמלי"), היא לא התאמצה כדי לשים וי על מטלה – היא התאמצה כי המטרה (גידול תלמיד חכם) עמדה מול עיניה.
המאמץ שלנו היום אינו נמדד בזה ש"גמרנו" את הויכוח, אלא בכך שגם כשהיה קשה – לאה לא הורידה את המבט מהטס.
כשאתם רואים קושי בבית, תזכרו את לאה. הכאב בעיניים הוא רק סימן שאתם בדרך הנכונה. הכישלון הוא לא המטרה, הוא רק הדרך.
מהו "טס הזהב" (החזון) שאתם צריכים להציב מול העיניים השבוע? שתפו אותי!
הרב חנניה מנס הוא מרצה, מנחה הורים ומטפל רגשי מומחה בהתמכרויות לטכנולוגיה. n3201525@gmail.com
