השגרה בעבודה שוחקת אותך? זה הסוד שהופך לי אותה לאש

זוכרת את התקופה הזו. אוי, זה היה נורא, לקום כל בוקר לאותה עבודה משעממת…

כעצמאית או כבעלת עסק, את אף פעם לא מרגישה שגרה. את כל הזמן חושבת איך אפשר לקדם את העסק, והמחשבות מתגלגלות לך בראש כמו מכונה שלא מפסיקה לעבוד 24 שעות ביום, כי העסק בשבילך הוא כמו ילד נוסף. כן, עד כדי כך. אני יודעת, זה נשמע מוזר למי שלא שם, אבל כשאת מייצרת משהו שהוא שלך, אז את רק רוצה לשפר אותו ולפתח אותו, כי כשאת בתשוקה, בשליחות גדולה כזו, את ממש מתאהבת בו. מי ששם מבינה על מה אני מדברת.

את יודעת, אני זוכרת איך בחג סוכות האחרון נכנסתי לחדר העבודה שלי כדי להוציא משהו מהארון, ופתאום עלו בי געגועים לחזור לעבוד. וזה קטע, כי  למי ששכירה או לא אוהבת את העבודה שלה זה נשמע קצת לא נורמלי או הזוי מה שאני מתארת עכשיו. אני יודעת מה זה, הרי בשנים עברו, בתור שכירה, רק התפללתי שהחג לא יגמר, כדי לא לחזור לעבודה. אבל כן, עם כל האורחים והסעודות והבלגן המקסים, פשוט רציתי כבר כל כך לחזור ולהשפיע בעשייה שלי בעבודה, להמשיך עם השליחות שלי לעזור לנשים ולקדם אותן. ממש הרגשתי רצון חזק פשוט לעזוב הכל, לפתוח את המחשב ולהתחיל לעבוד. אני יודעת שמי שבמצבי מבינה אותי ממש. עצמאית או בעלת עסק מבינה טוב מאוד על מה אני מדברת.

אני זוכרת שלקוחה שלי, אדריכלית מצליחה, שיתפה אותי יום אחד בגילוי לב ואמרה לי: אם הייתה לי אפשרות, הייתי רק עובדת, מהבוקר עד הלילה. אני כל כך אוהבת את העבודה שלי! אז בטח שחג זה שמח ומאיר, להיות עם המשפחה והילדים, לארח, להתארח, אבל כשאת מחוברת כל כך לעשייה שלך, ועובדת עם תשוקה גדולה כל כך אז גם בחג מתחשק לך לעשות את זה… ויודעת מה, אולי זה גם כי זה בידייך. כן, הבחירה הזו, לעבוד מתי שמתאים לך, כי כעצמאית זה שונה. יום אחד את מקבלת לקוחות – ויום אחד כותבת תוכן, בוקר אחד את מעבירה הרצאה – וערב למחרת, סדנא. זה דינמי, חי, שונה והכי הרבה מלא אנרגיות ותשוקה. והעיקר, לא שגרה משעממת!

אני נזכרת שבאסרו חג האחרון  יצאתי עם הילדים לפארק. באמצע שהקטנים נלחמים על הנדנדה, חברה מתקשרת. "מה נשמע? איפה את?", היא שואלת. "בפארק, עם הילדים", אני עונה לה. שקט רגע מצידה, ואז היא נאנחת. "חיים יפים  יש לך... אני כבר חזרתי לעבודה, לא הייתה לי ברירה. הילדים כמובן בבית, אני מנסה לא לחשוב לאיזו מהומת עולם אני חוזרת… והאמת? רציתי כל כך עוד יום אחד של חופש... אפילו רק כדי להוריד את הקישוטים מהסוכה, שלא יישארו שם עד חנוכה...", היא צוחקת. "אה... הלוואי עלי".

ואני נשארתי עם המילים שלה מתנגנות לי בראש, שם עם הילדים על הדשא. יודעת כמה שהיא מוכשרת, חכמה וחדה, כמה שהיא בעצמה יכלה להקים משרד כזה, בדיוק כמו זה שהיא עובדת בו. אם רק היה לה עוד טיפה אומץ, עוד גרגר של ביטחון, עוד אמונה פנימית שהיא באמת יכולה – הכול היה נראה אחרת, וגם היא יכלה באותו יום להיות בפארק עם הילדים שלה.

זה גורם לי לחשוב בלב כמה נשים מדהימות מסתובבות ככה, עם מתנה ענקית בפנים, ולא נותנות לה מקום לצאת החוצה ולהרגיש חופשיה באמת, לא רק בחגים.

אז אם את קמה בבוקר עם רעיונות בראש, חזון בלב וחלום שמסרב להירגע, תביני שאת לא תקועה בגלל שאין לך זמן, כסף או לוגו. את תקועה רק בגלל שהפחד מדבר חזק יותר מהאמונה. אבל הפחד לא נעלם כשמחכים, הוא נעלם כשעושים! כשמנסים! כשעושים צעד קטן אחד ואז עוד אחד, ואז רואים שהי, נשארתי בחיים, הכל בסדר! ואפילו פתחתי את העסק שחלמתי עליו, או כעצמאית כבר פרצתי לשלב הבא…

ואם את עצמאית שכבר התחילה, אבל מרגישה שהעשייה נתקעה והחלום הפך לשגרה, תזכרי: עצמאות היא רק נקודת התחלה למסע של ניסוי, טעות, למידה והתפתחות. ומי שמוכנה להמשיך לזוז למרות הכל, תגיע רחוק.

אני כאן כדי להחזיק לך את היד בצעד הראשון, לתת לך כיוון, סדר, ביטחון, אומץ, ותכנית פעולה, כי לפעמים כל מה שצריך זו החלטה אחת אמיצה – פשוט להתחיל!

אז איך מתחילים להניע את העסק קדימה כשיש פחד, עומס והתלבטות אינסופית?

1. קני מחברת, ותתחילי לרשום בדיוק מה החלום שלך.

2. תבחרי רעיון אחד (לא עשרה), קטן ופשוט, ותתחילי איתו.

3. תודיעי לעולם שיצאת לדרך דרך פוסט / פלאייר / מודעה שתכתבי.

4. תקבעי תאריך לזמן שאת מתחילה בלי לדחות.

ותזכרי, פחד לא עוצר עשייה. דחייה כן. העסק שלך לא צריך שתפסיקי לפחד, הוא צריך שתתחילי לפעול למרות הפחד.

ואם את רוצה לדעת איך באמת מתחילים, כתבי לי למייל y.r.w.clinic@gmail.com"אני מתחילה", ואשלח לך מדריך קצר עם תרגילים פשוטים ופרקטיים שתוכלי ליישם מייד, ולהתחיל לצעוד את הצעד הראשון אל החלום שלך, באהבה!

יהודית וינטרוב היא מלווה רגשית-עסקית לנשים, מומחית בליווי יזמיות בעלות עסק או עם חלום לעסק.