מה הקשר בין עצבות לידיים, ואיך בונים מחרשה?

אומרים חז"ל שנח היה הראשון שנולד עם אצבעות. כל האנשים לפניו, היו להם כפות ידיים עם אצבעות מחוברות, כמו הרגליים של הברווזים... הידיים שלהם היו גסות, והם היו חורשים עם הידיים שלהם. תנסי רגע להצמיד את האצבעות שלך, ולחתוך את הכוסברה ככה. את לא יכולה, נכון? אבל הם היו בטוחים שזה הטוב ביותר, ולכן כשנח נולד והם ראו אותו עם אצבעות פתוחות, הם היו בטוחים שהוא מסכן, שהוא נולד עם מום. הם הסתכלו על האצבעות שלו וראו אותן שבריריות כל כך, דקות ועדינות כל כך, והם אמרו, מסכן, הוא לא יצליח לחרוש, הוא לא יצליח לעשות שום דבר. הם חשבו לשים אותו במוסד שיקומי... תינוק פגום!

ומה עושה נח? נח הופך את הכול לנוח – בעזרת האצבעות הפתוחות שלו הוא בונה את כלי המחרישה, ובן אדם מאז כבר לא צריך לחרוש בידיים. נפתח כאן משהו גדול.

בואי תראי חידוש מדהים. כשנח נולד, הם אומרים: "זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו" (פרשתנו). "עצבון ידינו" - מה הקשר בין עצבות לידיים?

נשמה שלי, אם היית נולדת בלי אצבעות, והיית עצובה, הייתי אומרת לך: את צודקת, באמת את צודקת! תיכנסי למיטה ותבכי כל היום... אבל נשמה, הקדוש ברוך הוא פתח לך את הידיים, הוא ברא לך אצבעות. את יודעת מה זה האצבעות האלה שלך? האצבעות האלה זו היכולת לעצב את החיים, זו היכולת לשנות, זה ללוש את החיים. זה לכתוב, זה לדפדף בסידור, זה להחזיק ביד מפתח ולפתוח דלתות... זה לארוג שמחות ובשורות טובות... זה לפעול, זה לעשות, זה לקחת את המציאות שהקדוש ברוך הוא נתן לי ולעצב אותה הכי טוב שאפשר. את מבינה?

אחותי, תבדקי רגע שזה פתוח לך. האצבעות שלך פתוחות? יופי, אז אין סיבה להיות עצובה, אין סיבה! ולכן אצבע לשון צבע, לשון לעצב. תצבעי את המצב איך שאת רוצה, נשמה.

את חייבת להבין שעשר האצבעות שלך הן כנגד עשר הספירות העליונות, כנגד עשרה כוחות קדושה, ולכן צריך לשמור על הקדושה של האצבעות – ליטול ידיים בבוקר כהלכה, וככה את יכולה להוריד מלמעלה שפע ואור. את מבינה?

אז אחותי, כשלפעמים את עצובה, פשוט תצמידי את האצבעות זו לזו, תנסי לעשות כל מיני דברים ותראי שזה לא הולך לך, ואז תגידי: לא, לא, לא, השם פתח לי! אין סיבה שאני אהיה עצובה.

כולם חשבו שנח מסכן. יו, אילו אצבעות שבריריות... ודווקא האצבעות השבריריות האלה, הקטנות האלה, הדקות האלה, בנו עולם. לא רק מחרשה, האדם יכול לייצר דברים כל כך יפים וגדולים...

מתוך דפי שירת הלב, לרפואת הילדה חגית בת שרהל'ה.