מיקו מ"צ'רלי וחצי": "האמונה בקב"ה נותנת לי תקווה"

"אין לי בעיה להתראיין, אבל אל תדבר איתי על תעשיית הבידור של היום".

זה בהחלט היה מפתיע לשמוע שלדוד שושן, הלא הוא מיקו מ"צ'רלי וחצי", אין בעיה להתראיין. במשך שנים ארוכות הוא נעלם, תחילה בפתאומיות ואז באופן כמעט שיטתי. הוא התחמק מראיונות, התעלם מצלמי פפראצי, ובאופן כללי שמר על שקט. לא רבים יודעים, אך מאחורי ההיעלמות הזו עומד הסבר מפתיע ביותר: השינוי הקיצוני לרעה שעבר על תעשיית הקולנוע בישראל.

למיקו יש הרבה מה לומר על ההבדל בין הסרטים של אז לאלו של היום. זו אולי הסיבה שהוא בחר לומר את המשפט הזה כבר בתחילת הריאיון, ובכך להזהיר אותי מלפתוח את הנושא לעומק. "כיום תעשיית הסרטים הפכה לתועבה אחת גדולה", הוא מסביר, "אי אפשר לצפות באף סרט בלי להיחשף לפריצות".

לא, שלא תטעו, מיקו לא חזר בתשובה. אך למרות שאין לו כיפה על הראש, יש לו נשמה יהודית שכל כולה זועקת אמת. ואותה אמת, גם הוא יודע, נמצאת אך ורק בעולם הרוחני. "יש מצוות שלא אוותר עליהן לעולם", הוא חושף פתאום ואז שותק שתיקה ארוכה.

ילד של כולם

למקרה שתהיתם, וכנראה שכן, מיקו נשאר אותו מיקו: כריזמטי, שנון, ויודע לשלוף משפטים חזקים שמותירים אותך המום - בדיוק כמו הציטוטים שלו בסרט "צ'רלי וחצי". אך בעוד שרבים צפו לו עתיד מזהיר בעולם הקולנוע, מיקו בחר להיעלם. כיום, כשהוא בן 66, הוא לא מתחרט על עזיבתו את התעשייה, אבל עדיין חש נוסטלגיה לימים ההם: "אלו היו ימים מאתגרים וכיפיים".

בוא תסביר אחת ולתמיד: איך ילד מעיירת פריפריה מגיע לשחק בסרט הנצפה ביותר בישראל?

"האמת שזה היה במקרה. ערוץ 1 הגיעו לעשות כתבה על ירוחם, והם הסתובבו בין הרחובות עם צוות צילום וראיינו תושבים. אני הייתי ילד קפיצי, והסתובבתי בין כל האנשים. הם ראיינו גם אותי, שידרו את הקטע בכתבה, וכשהבמאי של 'צ'רלי וחצי' ראה אותי הוא אמר 'את הילד הזה אני רוצה לסרט'. הם הכניסו אותי ישר לגוב האריות. נתנו לי לשחק עם המאסטרים של התעשייה".

איך הכלת את השינוי? מילד אנונימי הפכת לילד שחצי מדינה מכירה אותו.

"זה לא שנהפכתי להיות סלב. אז עדיין לא היה טיקטוק וכל החארטות שיש היום, כך שלא נהייתי כל כך מפורסם. היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה, ואולי כמה עיתונים ומקומונים. עשו עליי כתבה בעיתון, אבל האמת שלא קיבלתי פרגונים מי יודע מה על הסרט הזה".

מהן התגובות המפתיעות ביותר שקיבלת על ההופעה שלך בסרט?

"כשהייתי שומע אנשים מצטטים משפטים שלי, זה היה מכניס אותי להלם. הייתי מופתע מכך כל פעם מחדש. עד היום אנשים עוצרים אותי ברחוב ומצטטים לי משפטים מהסרט, וכל פעם מחדש אני נדהם שעדיין מזהים אותי בכלל. דבר אחד הם לא יודעים: כל המשפטים האלו, שנהפכו לסלוגנים, הם משפטים שיצאו לי באותנטיות. לא למדתי משחק, ואפילו לא נצמדתי לתסריט המקורי. אמרתי את הרוב מעצמי, והבמאים דווקא זרמו איתי".

מה דעתך על תעשיית הבידור והסרטים של היום?

"לא מתחבר בכלל, והאמת שגם לא אוהב. תעשיית הסרטים של היום נהפכה להיות בדיוק כמו כל הטרנדים של הטיקטוק. קח את 'צ'רלי וחצי', ותעמיד אותו מול כל הסרטים החדשים שיש היום – אין מה להשוות ביניהם בכלל. בשונה מהסרטים של היום, המשחק אז היה אותנטי ואמיתי".

מיקו עם יהודה בארקן ז"ל (מתוך הסרט "צ'רלי וחצי". באדיבות משה אדרי, "יונייטד קינג")

בדד אלך

למה לא ניסית לפתח קריירה בעולם המשחק?

"הייתי ילד קטן, ולא היה מישהו שייתן לי את הדחיפה הזו ויעמוד מאחוריי. האמת שגם בכלל לא חלמתי על קריירה בעולם המשחק. המשחק ב'צ'רלי וחצי' היה בפוקס, והוא לא ממש נתן לי חשק להמשיך הלאה".

מדוע?

"קח בחשבון שלא למדתי משחק קודם לכן, ולא עברתי מעולם אף קורס. לקחו אותי בשלוף כדי לשחק, ואני פשוט זרמתי עם הקטע הזה. אחר כך עשיתי חושבים עם עצמי והבנתי שאני לא בנאדם שאוהב את כל הטררם הזה. תן לי את הפינה שלי וחלאס. תן לי לשבת בשקט ולנהל חיי משפחה, בלי להיחשף לאור הזרקורים".

קיבלת פניות במהלך השנים?

"לא מעט. הזמינו אותי להשתתף בעונה הראשונה של 'האח הגדול', אבל סירבתי להם. לא רציתי להיכנס לתוך הבור בלי תחתית הזה. אני איש צנוע, ואני ממש לא מחפש שיעשו סביבי רעש וצלצולים".

אתה שם לב להבדלים בין הסרטים של פעם לסרטים של היום, מבחינת רמת הצניעות?

"זו באמת נקודה מהותית", הוא עונה. "פעם הכול היה צנוע יותר, אבל כיום כל התעשייה הזו נהפכה להיות מגעילה ודוחה. רמת החשיפה המופיעה כיום בסרטים באמת מגעילה אותי. בקליק אחד קטן, אתה יכול להיחשף לתכנים שפעם אף אחד לא חלם בכלל לשדר אותם. אני באמת מתגעגע לימים של פעם, לתמימות הזו שכבר נעלמה מהעולם".

מי יכול עלינו

שושן אמנם לא מגדיר את עצמו כדתי, אבל מודה בכל רגע על הזכות להיות יהודי. "להיות יהודי זו הזכות הכי מיוחדת שקיימת בעולם", הוא מתרגש. "אנחנו העם הנבחר, וזו זכות לשמור על הערכים המסורתיים שלנו, כמו למשל הנחת תפילין ושמירת שבת".

מהי הזכות הגדולה ביותר בעינייך?

"לגור בארץ הקדושה הזאת. המגורים בישראל לא דומים למגורים באף מקום אחר בעולם, כי תכל'ס אין לנו ארץ אחרת. הכותל המערבי כאן, האבות הקדושים כאן, רחל אמנו כאן. כל המקומות הקדושים שלנו נמצאים כאן. טוס לטיול בחו"ל, אחרי שבוע אתה חוזר על ארבע. הגעגועים לארץ ישראל מנצחים אותך.

"תסתכל מה הולך בכל העולם", מוסיף שושן, "תראה איך כולם שונאים אותנו ונלחמים על הארץ שלנו. הכול קורה רק בגלל שאנחנו יהודים. תראה מה הם עשו לנו: רצחו, התעללו, שרפו, והכל באכזריות ורוע שאי אפשר לתאר בכלל. וכאילו שזה לא מספיק, כל העולם כולו נגדנו. אנחנו העם הנרדף ביותר בהיסטוריה".

מה מכאיב לך במדינה שלנו?

"הפילוג שיש בינינו. תן לי לעבור הכול, רק לא לראות את שנאת החינם שיש במדינה שלנו. זה לא הגיוני שאנחנו נחלקים למחנות של שמאל וימין, כי אנחנו עם אחד וכל המטרה שלנו היא לשמור על האחדות. הפילוג וההפגנות מכאיבים לי מאוד, ואני רק עומד מהצד ומתפלל שכל השנאה הזו תיגמר כבר".

מהי המצווה עליה לא תוותר לעולם?

"לצום בכיפור ולאכול כשר. אלו עקרונות שקיבלתי מההורים שלי, ולכן אני לא מוותר עליהם לעולם. יום כיפור זה יום של כפרת עוונות, ויש לנו הרבה על מה לכפר. היום הזה נותן לך הרגשה של נקיות וטהרה".

מה נותן לך תקווה בתוך המצב הקשה שמדינת ישראל נמצאת בו?

"האמונה בקב"ה. לפי כל הפרשנויות, הקב"ה הציל אותנו מאסון הרבה יותר קשה – אז מה זה בשבילו להוציא אותנו מהמצב בו אנו נמצאים. העם היהודי עבר קשיים שאף עם אחר לא היה שורד אותם, ועדיין אנחנו חיים וקיימים. ברגע שהקב"ה איתנו, אף אחד לא יכול עלינו".