המאיירת שירי כהן: "לא נעלמתי. הפכתי למאמנת לאכילה מאוזנת, ויש לי בשורות"

כשמזכירים את שמה של שירי כהן, בעיקר באוזניהם של ילדים, הם בדרך כלל נזכרים בספרי הקומיקס האהובים, עם הדמויות הייחודיות והסיפורים המרתקים. כמאיירת מוכשרת שירי עסקה בכך במשך שנים, והציורים מילאו את כל עולמה. היא הוציאה תחת ידיה לא מעט ספרי ילדים, רובם עוסקים בהיסטוריה היהודית, עם תכנים שלעיתים קשה להעביר בטקסט, אך כשהם מגיעים כסיפור קומיקס, קל יותר לתפוס את התמונה.

ואז, ביום אחד, מצאה שירי את עצמה כשהיא עוזבת את תחום הוצאת הספרים (אם כי לא את הציור) ועוברת למלא את ייעודה בתחום אחר לגמרי. שירי הפכה למאמנת לאכילה מאוזנת ללא דיאטה ודימוי גוף, כשהיא רואה בכך את השליחות והייעוד של חייה.

רגע של שינוי

"בתחילה היה לי מאוד מוזר לעסוק באכילה", משתפת שירי, "התרגלתי לכך שאנשים שבאים ללמד אחרים איך לנהוג הם בדרך כלל מאוד מצליחנים בנושא, ואילו אני נחלתי מאז ומעולם כישלון בכל מה שנוגע לבחירה בתזונה נכונה ובדיאטות יעילות. אבל בסופו של דבר, דווקא מתוך החיפוש האישי שלי, גיליתי עד כמה שאותו כישלון הוא לא אישי שלי – אלא של השיטה, כמה נשים נוספות נמצאות במצב דומה, וכמה שהן זקוקות למישהי שתבין את הראש שלהן, והעיקר – תמצא דרך אמיתית כדי לסייע להן להרגיש שהן אלו ששולטות על האוכל, ושהוא לא מפחיד אותן או משתלט על חייהן".

למה את מתכוונת?

"אני יכולה לספר על עצמי – במשך שנים הסתובבתי סביב הרצון לרדת במשקל, אבל בשלב מסוים -  במקביל לרצון לראות את המספרים שיורדים, ביקשתי למצוא שקט בראש. נמאס לי לחשוב כל היום הרבה על אוכל, ולהתעסק במה ש'מותר' או 'אסור' לי לאכול. רציתי להיות מאלו שלא מחשבנים כל כפית, ושהמחשבה על האוכל לא דורשת מהם כל כך הרבה אנרגיות והתעסקות.

"לאורך כל אותן שנים ניסיתי המון דרכים ושיטות, חלקן דיאטות רשמיות וחלקן כאלו שאינן מוגדרות כדיאטות, אך עובדות עם אותם מנגנונים ומדברות באותה שפה – חישוב של קלוריות, של כמויות, של סוגי מאכלים וכדומה. בכל פעם זה היה נראה בתחילה כמו סמל ההצלחה. הייתי מצטיינת, ואפילו ירדתי מהר במשקל, אבל מהר מאוד חזר הכל להיות כמו בתחילה, ואפילו גרוע יותר, עם תחושת תסכול קשה מאוד – 'מה, אני ילדה בת שנתיים שלא מצליחה לשלוט בדחפים שלי? למה אני לא יכולה להחליט שאני לא אוכלת וזהו, מה קשה כל כך?'. גם כיום, כשאני מלווה בנות ונשים, הן מביעות באוזניי תסכול דומה – 'למה כשאומרים לנו על מאכל שהוא לא כשר, אנחנו לא אוכלות וזהו, ואילו כשאומרים שהוא לא טוב לנו תזונתית – אנו לא עומדות בפיתוי? למה קשה לנו כל כך לשלוט בעצמנו?'".

לפתור את הקונפליקט

כדי להשיג את אותו "שקט", מספרת שירי שהיא ניסתה לקרוא ספרים רבים ומחקרים, בניסיון למצוא תשובות לשאלותיה.

"באחד הניסיונות שלי בקריאת הספרים, פגשתי תוכן שדיבר בשפה שלא הכרתי עד אז", היא משתפת. "זה הגיע מהכיוון של 'נסה לבדוק את מערכת היחסים שלך כלפי האוכל – עד כמה הם מנהלים אותך?' זה נשמע מעניין, וכשהתעמקתי בכך התחלתי להבין שעליתי על משהו שונה. באותו מאמר שקראתי הובהרה המשוואה הפשוטה: 'אם אתה מתנהל מתוך מאבק וחוסר ביטחון - תגיע בסופו של דבר לנקודה המתסכלת של קונפליקט פנימי מייאש, והקונפליקט הוא זה שדורש פתרון.  לעומת זאת, כשתלמד לעשות שלום במערכת היחסים שלך עם הגוף ועם האוכל, מבפנים, תהיה חופשי לבחור בחירות שלמות, מאוזנות, רגועות ויציבות – ללא מאבק ובלי צורך להחזיק מעמד. זה מצב שבו אתה לא נשלט - לא על ידי האוכל, ולא על ידי תפיסות הדיאטה,  וחי בשלום עם הגוף ועם האוכל'.

"הדברים הללו מאוד עניינו אותי", נזכרת שירי, "הרגשתי שנפתח לי הראש לכיוון שמעולם לא שמעתי עליו לפני כן. אף אחד סביבי לא דיבר את השפה הזו, ולא הכיר אותה. עבור כולם דיאטה הייתה  האלטרנטיבה היחידה להתמודד עם כל קושי ואתגר בנוגע לאכילה או משקל, בחירה מובנת מאליה במלחמת-נצח, שהיא כביכול מחויבת המציאות".

למרות זאת המשיכה שירי בבדיקת הנושא, ובין היתר התחילה לנהל רשימת תפוצה של יותר מ-1,000 נשים אשר גדלה במהירות וכיום מונה למעלה מ-10,000 נשים. היא שיתפה אותן בתהליכים שעוברים עליה, וכמאיירת צירפה גם איורים מתאימים, קריקטורות שליוו את התהליך מקרוב.

"ככל שחלף הזמן, ובעקבות התגובות שקיבלתי, הבנתי שכדי להעביר הלאה את השפה המדהימה הזו ואת הדרך שאני עוברת, אני צריכה ללמוד, וכך הוכשרתי בתחום האימון, כשאני הופכת למאמנת מוסמכת. בהמשך למדתי טיפול באכילה רגשית במכון וינגייט, והמשכתי במרכז נוסף לטיפול באכילה רגשית ואיזון אכילה ללא דיאטה – שיועד במקור לדיאטניות, אם כי אני לא דיאטנית.

"ראיתי בכך שליחות וייעוד, והרגשתי שאחרי שהצלחתי לשנות לעצמי את החיים, ולהפוך אותם להרבה יותר טובים בכל הרבדים, אני רוצה לזכות להנחיל את השינוי הזה גם לאחרים".

"להאזין לגוף"

כיום שירי פוגשת ומלווה נשים במצבים שונים שמגיעות ממגוון רקעים. "אני פוגשת לא פעם נשות מקצוע מעולות ונהדרות בתחומן, בעלות תארים מקצועיים מתקדמים, שמצליחות לסייע לכל כך הרבה אנשים בעולם, אך בכל הנוגע לאוכל הן חוות חוסר אונים, תסכול ופער גדול. הנקודה היא שבניגוד למחשבה שעולה הרבה פעמים שזה נשמע כאילו 'הכל בראש', ומדובר ב'משהו פסיכולוגי', שזה לעיתים נכון, אבל לא רק, אני טוענת שהבעיה העיקרית אינה בראש, אלא הרבה בגוף, ויש הרבה מה להבין בנוגע לתפיסות שגויות שגדלנו לתוכן ושמעצבות את הבחירות שלנו בלי שנבין למה.

"השאיפה  היא לא להיכנס לתבנית אכילה ספציפית גנרית, אלא ליצור שגרת אכילה יציבה ומאוזנת – שאפשר לקיים אותה ללא מאמץ מתיש והחזקת מעמד, אלא מתוך שקט וביטחון.

 "השינוי התזונתי פועל במקביל לעבודה מדהימה על השיח הפנימי, ועל הפחתת קולות הביקורת לטובת קולות של חמלה, גמישות ואמפתיה. אפשר ממש להרגיש איך השינוי הזה מחולל פלאים לא רק בחוויה של האכילה והתחושה בגוף, אלא גם בשאר מערכות היחסים, ובאיכות החיים המשופרת.

"ברוך ה', כיום אני יודעת שזה אפשרי, ואין דבר שעושה לי סיפוק גדול יותר מלראות את הנשים כשהן חופשיות, משוחררות ושמחות, לומדות ליהנות מהעולם שהקב"ה נתן לנו, ולא לחיות תחת סבל ומלחמה תמידית".

ומה עם הציורים? את ממשיכה לעסוק בתחום?

"זוהי שאלה שילדיי שואלים אותי בערך פעם בשבוע, ואני גם מקבלת כל הזמן שיחות טלפון מילדים שאוהבים את הקומיקסים ורוצים עוד. זה באמת מחמם את הלב, אך שוק הספרים חטף טלטלות רבות, ומבחינה פיננסית אני לא בטוחה שזה הזמן הנכון להוציא ספרים. אני מאמינה שעוד יבוא יום ואחזור לכך, לפחות חלקית, אבל כיום, כשהיום שלי גדוש ועמוס ברוך ה' בעיסוק החדש, קשה לי למצוא זמן פנוי, ואם כבר מתפנה לי זמן כזה – אני מעדיפה לנצל אותו לצורך שהות עם הילדים היקרים שלי".

אנחנו מצויים ערב חגי תשרי, המלאים בסעודות חג ובשפע של קלוריות – איך לדעתך אפשר לצלוח אותם בשלום?

"עצם השאלה 'איך לצלוח בשלום' מספרת הרבה על מה שבעייתי בתרבות הדיאטות, שמתייחסת לתקופת החגים כ'מלחמה' מאיימת ורואה את האוכל והרצון לאכול כאויבים. כך בדיוק נוצרים הרבה מהמאבקים, החשקים המוגברים, חוסר השליטה והבלגן סביב האכילה.

שלא לדבר על הרס החוויה הטובה שיכולה ואמורה להיות בחגים וימים טובים, חוויה מעצימה ומרוממת – מאחדת, משפחתית, רוחנית – שהופכת לשדה קרב, כאשר כל הזמן מתמודדים עם ה'דיאטה'.

"אמנם יש בחג הרבה סעודות ואירוחים, וטבעי שנאכל בארוחות האלו יותר ממה שנאכל בארוחת צהריים שגרתית. אבל כשיש קשר טוב, יציב ובטוח עם הגוף ועם התחושות שלו, והביטחון שלי באכילה מגיע מבפנים ולא מתוך חרדה והישענות על גורם חיצוני שמחזיק אותי – אני עוברת ברוגע בתוך מעגל השנה מבלי לפחד או להילחץ ממנו, גם לפני ואחרי חגים".

ובכל זאת, יש מאכלים שתמליצי לנו להימנע מהם לגמרי בתקופה זו?

"אני מאמינה שאיש מקצוע טוב לא אמור להיות במקום של להמליץ להימנע ממאכל מסוים בתקופה מסוימת, אלא אם כן יש בעיה בריאותית עם אותו מאכל. הימנעות והתנזרות בטווח הארוך, ולפעמים גם הקצר, מובילות בדיוק למקום ההפוך משליטה ורגיעה.

"זה כמובן לא שינוי של יום אחד, אבל בעצם זה שנחליט לחתור לשינוי, כבר נקדם את עצמנו. המטרה היא ללמוד לנהל אכילה מאוזנת, בלי תפריטים ומשטרים ובלי מהפכים דרמטיים, אלא על ידי פיתוח שיח קשוב, גמיש ומכבד עם הגוף שלנו, בדגש על יציבות לטווח ארוך ועל טיפוח וחיזוק של מערכת היחסים. אכילה כזו מתבססת בעיקרה על קשר טוב ומענה לתחושות הרעב והשובע, עם התייחסות לבקשות הגוף וניסיון להתחיל להתיידד איתן ולספק אותן.

"מניסיון, ככל שיש  יותר הקשבה, קשר ומענה לצרכים שהגוף מבקש, כך האכילה הרגשית פוחתת משמעותית, הרבה מהחשקים, הדחפים וחוויות שהיו נראים כמו הר גבוה, הופכים להיות גל רגוע ושקט, ומתאפשרת עבודה טובה ופשוטה יותר גם עם החלקים הרגשיים הנוספים".

*קרדיט לאיורים בכתבה: שירי כהן