הסנדלר, החלבן ומנקה הרחובות: חבורת הנסתרים מתל אביב

הסנדלר, הצייר, מנקה הרחובות, החלבן והרצף התאספו בשעת צהריים. אין המדובר בפגישה של בעלי מלאכה מקומיים בבית הקפה אחרי העבודה. מדובר בחבורת צדיקים נסתרים, שהיו נפגשים מדי יום ללימוד סודות התורה. אין זה סיפור מימי הבעל שם טוב, אלא מימינו אנו, או מדויק יותר – מן הדור הקודם לנו.

רבי יעקב משה רביקוב נולד בגרודנו הרוסית בשנת תרל"ד. הוא זכה ללמוד בחברותא עם הרב שלמה אלישיב, המקובל המפורסם בעל "לשם שבו ואחלמה". בשנת תרע"ג עלה לארץ ישראל והתיישב בכפר אוריה. הרב קוק, ששמע את שמעו, העיד שהוא מהצדיקים הנסתרים, וביקש ממנו לגור בקרבתו. הרב קוק היה רבה של יפו, ורבי יעקב משה שמע לקולו, עלה לעיר יפו ופתח שם סנדלריה ברחוב שבזי. לאחר שנים של לימוד בסתר פגש את רבי אברהם יחיאל פיש, שכונה "הרצף" או "הבנאי". הרב פיש היה תלמידו של האדמו"ר מסטוטשין, התגורר בתל אביב והיה מרבה במעשי חסד. בכל שבוע אירח בביתו מאות אנשים, וכן היה מסייע לאנשים בקניית מוצרי חשמל, ובעיקר מקררים (במליצה אמר: על ידי המקררים יצננו לי את הגהינום). שניהם החלו ללמוד בחברותא את סודות התורה.

אליהם הצטרף הרב יוסף ולטוך, שעבד בניקוי רחובות, משום רצונו לנקות ולכבד את ארץ ישראל, אך היה ידוע בתור מקובל גדול וצדיק נסתר, רבי יוסף נולד בזלוטשוב, עלה לארץ עם אמו בגיל 7, התגורר בעיר העתיקה בירושלים ובגיל צעיר התייתם מאמו. למד בישיבת "עץ חיים" בירושלים, שקד על לימוד התורה לעיתים גם 14 ואפילו 18 שעות ברציפות, ומעולם לא נראה הולך ללא ספר בידו. בגיל 13 כבר למד בספר "עץ חיים", והרגיל את עצמו להתנהג בענווה. בכל יום נכנס בחשאי לישיבת "בית א-ל" והתבונן במעשי המקובלים, וכל הנהגותיו היו על פי הוראותיו של אדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוועהיל. הוא מיעט בשינה, סירב לישון על גבי מיטה ולרוב התנמנם תוך כדי לימוד על הספר. נהג להתפלל "ותיקין", ולהניח ארבעה זוגות תפילין – רש"י, רבנו תם, הראב"ד ו"שמושה רבה". קבע חברותא אחר לכל לימוד, הבין וקלט כל עניין במהירות מדהימה ונודע כבקי בכל הפרד"ס. רשם בכל ספר קבלה שסיים ללמוד "מוגה", ונהג לחתום "יוסף ולטוך נכד המגיד מזלאטשוב", היות שאביו צאצא לר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, לעיתים חתם "יוסף ולטוך איש ירושלים", מרוב אהבתו לירושלים.

רבי יוסף ולטוך התגורר ברחוב אוסישקין בתל אביב. לפרנסתו עבד בלילות כמנקה רחובות בעיר תל אביב, ובאחד הרחובות נהגו נערים לידות בו אבנים. אולם מידי לילה פנה אל הנערים, ואמר "תודה רבה לכם". הוא נהג להשתטח על קברי צדיקים גם כאשר היו במקום סכנה, ובכל ראש חודש נהג להגיע לכותל המערבי, בעת שהיה בשליטת הירדנים, להתפלל על חולים, והירדנים לא ראו אותו עובר את הגבול, ופעמים רבות נסע במיוחד לציון רשב"י במירון על מנת להתפלל או לערוך סעודה לכבוד הצדיק. בכל שבוע ביקר בביתו של המקובל רבי מרדכי שרעבי, ולעיתים תכופות נפגש גם עם רבי מאיר אביחצירא ועם אדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב. כדי לגלות צדיקים נסתרים ביקש מהמקובל רבי בן ציון משה יאיר ווינשטוק לרשום את כתובת המגורים של כל יהודי שיגיע לרכוש ספרי קבלה נדירים, ולשלוח עמו את הספרים. תמיד אחז בפרקי ידיו שני סלים פשוטים למראה, שבהם הסתיר ספרי קבלה עתיקים ונדירים, ולא אחז את הסלים בכף ידו, היות שהקפיד מאוד לא להוריד את ידו מתחת לאבנט, כפי שנהג רבי יהודה הנשיא, וכך נאלץ להרים את ידיו כל הזמן, כדי שהסלים לא יפלו מפרקי ידיו. אהב שלכל עדה יש מנהגים מיוחדים ונוסח תפילה, והתפלא על אנשים המתביישים במוצאם ומשנים את מסורת אבותיהם. שמר על קדושת העיניים והתרחק מבעלי חטא, זכה לגילויים נפלאים ולהתגלות נשמות הצדיקים ובכל ברית מילה ראה את אליהו הנביא. בתפילותיו לקרוב קץ הגאולה זכה לראות את רחל אמנו עטופה בבגדים שחורים. התפרסם כיודע נסתרות ופועל ישועות והוציא "רוחות" שנדבקו באנשים, אולם השתדל להסתיר את מעשיו וצדקותו.

בהמשך הצטרפו לחבורה גם רבי יהודה פטילאון, שכונה "הצייר", ורבי חיים כהן, "החלבן", שהיה בעל מחלבה בשם "מחלבת הכהנים". החלבן היה הצעיר שבחבורה, ונפטר לאחרונה, בשנת תשע"ט.

הנסתרים היו עוסקים בסודות התורה, ומיעטו לדבר עם אחרים, אך מדי פעם יצאו מביניהם אמירות מופלאות. כך, ערב מלחמת סיני הכריז רבי יעקב רביקוב, הסנדלר, כי הולכת להיות מלחמה שבה היהודים ינצחו במהירות. חלק מדברי תורתם נדפסו בספרים שונים, אך עדיין נסתרים הם גם כיום, אחרי הסתלקותם, הרבה יותר מהחלקים הנגלים באורחות חייהם ומעשיהם הגדולים.