כלוב הפינגווינים: איפה הייתם רוצים להשאיר חותם בעולם הזה?

לפעמים אנחנו שוכחים משהו מהותי: לא באנו לעולם רק כדי לשתות קפה, לגמור את החודש או לצאת לחופשה נעימה. באנו לעשות דברים גדולים. להשפיע. לשנות. להותיר חותם.

בגן החיות אפשר לראות שלטים: "כלוב הנמרים על שם משה", "כלוב הקנגורואים על שם יעקב". אותם תורמים רצו להנציח את שמם, ולממש את הרצון להשאיר משהו בעולם. אבל... האם זה באמת החותם שאנחנו מחפשים להותיר?

לכל אחד מאיתנו יש אור מיוחד משלו להאיר בעולם. לא תמיד ברור לנו מה בדיוק האור הזה, וזה לגמרי בסדר. אנחנו בתהליך. מתהווים, לומדים, מבררים, לפעמים מתבלבלים, מחפשים את הדרך ואת עצמנו. אבל בדיוק לשם כך אנחנו כאן. כל אחד הוא צומת מיוחד של חיים: שילוב חד-פעמי של ידע, ניסיון חיים, תחומי עניין, חוויות, שאלות ואמונות. השילוב הזה, שנע בין קודש לחול, בין רוח למעשה, בין המשפחה לעולם – הוא היסוד של השליחות שלנו.

שמעתי פעם בשם המשגיח, הרב שלמה וולבה זצ"ל, שיש שלושה שלבים בלימוד: שלב א' – ללמוד איך ללמוד. שלב ב' – לרכוש מושגים וידע רחב. שלב ג' – להתמקד ולהתמקצע במה שמושך את הלב. הרבה מדלגים על השלבים הראשונים, וזה גובה מחירים, ורבים נתקעים בהם – ולא מגיעים לעומק, להתמקצעות, לקריאה הפנימית. ולכן חשוב להעז, לנסות, להכיר, לפתח. ולפעמים – גם ללמוד דברים שפחות "זורמים" לנו.

בדור שלנו יש כוח סבל נמוך, וזה לא קל, אבל ההשקעה משתלמת. כי מי שרוכש כלים, גם בתחומים שפחות ברורים לו עכשיו – יוכל בהמשך לבחור באמת. בלי להיות מוגבל, בלי לסגור דלתות. וביום מן הימים, יוכל להותיר חותם אמיתי ונצחי – לא רק על שלט של כלוב פינגווינים, אלא על העולם כולו.