זה הזמן לתת לנשמה לבכות, להתחרט, לבקש סליחה. ואת תהיי שמחה

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".

"כי תצא למלחמה על אויבך" – אומר הזוהר, אויבך – זה היצר הרע שצריך לצאת נגדו.

איך?

בתפילה, במעשים טובים, בשמיעת שיעורי תורה, בלהיכנס עם הקדוש ברוך הוא לחדר ולעשות תשובה. ואת תראי שהאויב הזה יימסר בידיים שלך - "ונתנו השם אלוקיך בידיך".

"וראית בשביה אשת יפת תואר" – מסביר הזוהר הקדוש, האישה יפת התואר הזו, זו הנשמה שלך! והוא מסביר כל כך יפה, שכל יום, כל היום יש מלחמה תמידית בין היצר הרע לנשמה. היצר הרע מנסה להוריד אותך למטה, להפיל אותך, והנשמה מנסה להעלות אותך למעלה, למקומות מאוד גבוהים. ובין הנשמה שרוצה למעלה לבין היצר שסוחב למטה, עומד הגוף שלנו בצער. נמשך פעם לפה ופעם לפה.

מה עושים?

קודם כל, אומר הזוהר הקדוש, צריך להבין שהאישה יפת התואר הזו, זו הנשמה. ואחרי שהיצר הרע לוקח אותה, כביכול, בשבי, אנחנו צריכים לתת לה לבכות. כמה זמן? ירח ימים, חודש. זה חודש אלול. זה הזמן לתת לנשמה לבכות, להתחרט, לבקש סליחה.

ואז אנחנו נזכה שהיא תסיר את "שמלת שביה מעליה", את כל הקליפות, את כל הדברים הלא טובים, "ועשתה את ציפורניה", אלה הקליפות הקשות שאנחנו עטופות בהן (ואגב, טוב להוריד את הציפורניים ולהיזהר מחציצה. תחת הציפורן יש הרבה טומאה, ובזוהר הקדוש כתוב שלהוריד ציפורניים ארוכות זה חשוב לקיבול תפילות, וציפורניים ארוכות גם מביאות פחדים).

ומה זה "ושבית שביו"? מה אני צריכה לקחת בשבי?

את מה שהוא לקח ממני בשבי!

את חייבת להבין שהיצר הרע לוקח ממך בשבי כל כך הרבה מתנות. אני רוצה שתביני כמה מתנות יש לך, כמה דברים טובים יש בך. את באמת רגועה, ואת באמת שמחה, ואת באמת אישה מדהימה. את אישה מיוחדת!

חגית שירה, אני לא שמחה, אומרות לי נשים... את כן שמחה!!! רק שהיצר רע לקח את השמחה שלך בשבי.

אני לא רגועה... את צודקת, הוא לקח את הרוגע שלך בשבי. הוא הפך אותך להיות עצבנית. היצר הרע לוקח את יישוב הדעת. הוא לוקח את שלום הבית. הוא לוקח הרבה מתנות שנמצאות אצלך באמת.

ופתאום, כשאת עושה את הניקיון הזה לנשמה שלך, כשאת נותנת לנשמה את השלושים יום האלה, פתאום את זוכה לקבל בחזרה את השמחה שלך, את החיוך, את הרוגע, את יישוב הדעת, את השלווה. פתאום הכל יחזור אליך – האמונה, הביטחון בקדוש ברוך הוא, האמון בעצמך.

את חייבת לקלף את זה, את שמלת השבי הזאת. ברגע שהנשמה תתגלה ביופייה ובהדרה, בשיא תפארתה – את הראשונה שתרגישי טוב, ואת תהיי שמחה, בעזרת השם.

מתוך דפי שירת הלב, לרפואת הילדה חגית בת שרהל'ה.