מדוע חרק, ואפילו חיידק, אינם יכולים להיווצר מחומר דומם?

בעבר אנשים סברו שחרקים נוצרים מעצמם, מחומר דומם. הם הגיעו למסקנה זו כיוון שראו כיצד בשר ופירות מרקיבים, ואחר כך משריצים תולעים, והאמינו שיצורים חיים אלו נוצרו מעצמם מתוך החומרים המתים הללו.

מה שקורה באמת הוא, שחרקים מטילים ביצים מיקרוסקופיות על גבי בשר ופירות, או מזריקים את הביצים לתוכם, ומן הביצים הללו בוקעות אחר כך תולעים. התולעים הללו הן בעצם חרקים מעופפים בשלב הראשוני שלהם, ומאוחר יותר הם גדלים והופכים לזבובונים וברחשים.

לכן, אם נשמור על בשר ופירות מפני חרקים, או ננקה אותם היטב, ואז נסגור אותם בקופסה אטומה לגמרי במשך שבועות וחודשים – הם אמנם ירקיבו, אך לא ישריצו תולעים.

במאה ה-19, המדען לואי פסטר הוכיח שאפילו חיידקים אינם יכולים להיווצר מעצמם. הוא הרתיח מרק, וכך הרג את כל החיידקים שהיו בו. לאחר מכן הניח את המרק בתוך בקבוק סטרילי עם ראש מעוקל, שלא אפשר לו לבוא במגע עם אוויר ואבק – ובמרק הזה לא הופיעו חיידקים. כך התברר שאף יצור חי, אפילו לא חיידק זעיר, לא יכול להיווצר מעצמו מחומם דומם. פירוש הדבר שכל יצור חי בעולמנו הגיע מיצור חי שקדם לו, בתהליך של התרבות ושכפול.

אך מדוע, בעצם, חיים לא יכולים להיווצר סתם כך מחומר דומם?

התשובה לכך נמצאת במורכבות החיים. המדע גילה שאפילו התא החי הקטן וה"פשוט" ביותר מורכב כמו עיר שלמה: דמיין לעצמך מפעל אדיר של מכונות שונות זו מזו, שעשויות מאינספור חלקים ומערכות נפרדות, אשר פועלות יחד בתיאום לשם השגת מטרות משותפות כמו אכילה, נשימה, התרבות, תנועה ועוד. לדוגמה, בתא החי יש מאגר של אינפורמציה בסליל ארוך שנקרא דנ"א, המכיל מיליארדי אותיות, יחד עם מכונות זעירות שיוצרות על פיו תא חדש. מערכות רבות ומדהימות אלו קיימות בכל יצור חי, והן מורכבות מידי מכדי להיווצר מחיבור מקרי בין חלקיקים דוממים.

פרופ' ג'יימס תור, כימאי שזכה בפרסים רבים, אמר: "אף אחד אף פעם לא יצר תא חי במעבדה, ולא התקרב לכך. לאף אחד אין מושג איך אפשר לעשות זאת, ובכל שנה המשימה ליצירת תא חי מתגלית כמורכבת יותר. אפילו אם היה מופיע חלבון אחד מתאים - הרי היה נהרס מעצמו בתוך 30 יום... זאת מעבר לבעיה הקשה יותר של העברת האינפורמציה, הקוד של הדנ"א, בלעדיו התא החי יהיה כמו חומרה של מחשב ללא אף תוכנה להריץ" (We Have Been lied to About The Origin Of Life, 08.09.2023).

ניתן לומר שהחיים דומים לשעון, שאם ייחסר רק אחד מחלקיו, לא יפעל. בדרך זו, מעידים החיים – ואפילו יחידות החיים הזעירות ביותר – על הבורא שיצר אותם בתכנון עילאי.