"הרופאים לא ידעו להגיד מה צפוי, והבנתי שאני רק בידי הקב"ה"

"כשנודע לי על כך שאני בהיריון הייתי בהלם מוחלט, ועוד יותר מזה – בפחד נוראי", מספרת עדן כהן, כיום אמא לארבעה, שבאותו זמן הייתה עם שלושה ילדים בבית ופחד נוראי בלב.

"אני חולת מגרנות כרוניות כבר מגיל 12", היא מסבירה, "ובשנים האחרונות אני מטופלת בזריקות ביולוגיות שעלולות להיות מסוכנות מאוד לעובר בחודשי ההיריון הראשונים. הרופאים הדריכו אותי כבר מהרגע הראשון בנוגע לסכנה הגדולה, ופתאום קלטתי שאני הולכת להיכנס אל תוך הרפתקה שלא הייתי מאחלת לעצמי, ושאני לא באמת יודעת מה יהיה בסופה".

זריקה מסוכנת

עדן מספרת כי הצעד הראשון שלה היה בהגעה לבית החולים. "הרופאים בדקו אותי שם, אישרו שמדובר אכן בהיריון צעיר מאוד, והנוירולוג אמר לנו בצורה הפשוטה ביותר – 'יש להפסיק בזה הרגע לקחת את הזריקות, ויחד עם זאת – לדעת שהן בוודאי כבר גרמו נזק לעובר. לכן – אם את רוצה לעבור הפסקת היריון, הוועדה בוודאי תאשר לך זאת'.

"מעולם לא עברתי וועדה להפסקת היריון", מדגישה עדן, "אבל גם מעולם לא קרה שמישהו אמר לי בצורה כל כך חד משמעית שיש סבירות גבוהה שלעובר שלי יש נזק. מצאתי את עצמי בלחץ נוראי, כשאני יוצרת קשר עם מגוון רופאים, כדי לקבל חוות דעת, כולל עם פרופסורים גדולים מקנדה, שכן משם הגיעה הזריקה הזו, ויש להם יותר מידע אודותיה. מה שיצא לי מכל השיחות האלו הוא רק בלבול עמוק. כולם ידעו להגיד לי שמדובר בסיכון גדול, אך אף אחד לא יכול היה לקבוע בוודאות מה יהיה במקרה שלי. אפילו סטטיסטיקות לא היו להם, שכן לדבריהם בשל ההנחיה החמורה, אין כמעט נשים שחוו מקרים דומים, כאשר נכנסו להיריון בזמן לקיחת הזריקה.

"כשהבנתי שאני רק הולכת ומתבלבלת, החלטתי שאני מנסה ללכת על כיוון אחר ויוצרת קשר עם דמות רבנית שתוכל להנחות אותי. כדי לדעת למי הכי נכון לפנות יצרתי קשר עם קלינה שוורץ, מ'מחלקת אמא' בהידברות, והיא בעצמה קבעה לי שיחת טלפון עם הרב שבחרתי, שברך אותי ואמר לי: 'לא לעשות הפלה, את תביאי את הילד ותראי שהכל יהיה תקין ובסדר'. אחרי שיחת הטלפון הזו הרגשתי פתאום רוגע עצום. זו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת ההיריון שבה יכולתי סוף-סוף לנשום לרווחה ולהאמין שבאמת יהיה בסדר".

"הקב"ה יודע מה שהוא עושה"

"זה לא שמאז אותו רגע עברו החודשים בנחת ובשלווה", מדגישה עדן, "מכיוון שהפסקתי לקחת את הזריקות, המיגרנות התחזקו מאוד, ועד סוף ההיריון עברתי התקפים קשים ביותר, כשמשככי הכאבים היחידים שמותרים לי הם אופטלגין ואקמול – מה שלא עזר בכלל. הייתי שוכבת במיטה מעורפלת מכאבים, ורק מדברת עם ה': 'שהכל יהיה בסדר, ושבזכות הכאבים האלו ההיריון יעבור בשלום'.

"בנוסף, עברתי את כל בדיקות ההיריון באופן פרטי, כשאני משלמת מכספי האישי, העיקר לוודא שכל התוצאות הכי אמינות ומדויקות שיש. היה חשוב לי לזהות את הבעיה, אם קיימת, כמה שיותר בהקדם – לא כדי להפיל חלילה, אלא כדי להיערך ואולי גם לטפל. לצד זאת התפללתי המון, ודיברתי שוב ושוב עם הקב"ה כשאני מבקשת ממנו לזכות לתינוק בריא ושלם, שלא יסבול משום נזק, ושגם אני אצא בריאה ושלמה מההיריון הזה, ולא אנזק חלילה".

איך הצלחת לקבל כזו החלטה? מה נתן לך כוח?

"קודם כל חוסר האחידות בדעותיהם של הרופאים, חיזק אותי. העובדה שאף אחד מהם לא באמת ידע להגיד מה צפוי לי, המחישה לי שהדברים נתונים רק בידי ריבונו של עולם, ואם כן מה הטעם לחפש מענה אצל גורמים אחרים? עדיף לפנות ישירות אליו. בעלי ואני שיננו לעצמנו שוב ושוב: 'הקב"ה יודע מה שהוא עושה, ומה שהוא מחליט – זה הכי טוב בשבילנו'. בעלי היה איתי לאורך כל הדרך ותמך מאוד, מה שגם כן נתן לי כוח. נכון שהיו לילות שלמים שרק בכיתי ולא ישנתי, עם המון חששות ולחץ אבל בשלב מסוים הגעתי למסקנה שבאמת עברתי את כל הבדיקות ועשיתי כל השתדלות שהיא, ומעכשיו והלאה – מה שקורה זה רק בידי הקב"ה, ואני סומכת עליו ב-100%".

כיום דניאלה הקטנה, בתה של עדן, כבר בת ארבעה חודשים, והצטרפה לשלושת אחיה הגדולים שאוהבים אותה מאוד. "היא תינוקת נהדרת שמביאה לנו הרבה אור ושמחה לבית", מספרת עדן, "והעיקר – היא בריאה ושלמה, ללא שום פגע. בכל פעם שאני מסתכלת על החיוך המתוק שלה, אני חושבת לעצמי על גודל הנס שהקב"ה עשה לי, ועל השליחים הטובים שהוא שלח. כי אני לא מסוגלת להעלות בדעתי מצב שבו הייתי מוותרת עליה. זה פשוט לא ייתכן".