"זאת הייתה תקופת האינתיפאדה, ולצערנו היו אז פיגועים כמעט על בסיס יומיומי, אך זו הייתה הפעם הראשונה שבה הכרתי באופן אישי מישהו שנפגע", מספר סופר הקומיקס נתנאל אפשטיין.

בהיותו נער, משפחתו של אפשטיין נהגה לארח בשבתות מספר בחורי ישיבה מחו"ל שלמדו בארץ. לאחד מהם, בחור בן 18 בשם יוני ג'סנר, הוא התחבר במיוחד. בערב סוכות התשס"ב יוני הי"ד נהרג בפיגוע התאבדות באוטובוס בתל אביב, בדרכו לבית המלון בו התארחה משפחתו. "הלכתי כמובן להלוויה, והופתעתי מההספדים. חשבתי שהכרתי את יוני הי"ד, אך גיליתי שהוא הספיק הרבה מאוד בחייו הקצרים, הרבה יותר ממה שידעתי. הוא פעל בעיקר בחיזוק הזהות היהודית בקהילה היהודית בסקוטלנד, שבה גדל. בכיס של יוני מצאו פתק בכתב ידו, בו כתב לעצמו: 'מה עשיתי השבוע למען עם ישראל? האם השבוע רק שיניתי תסרוקת או שהצלחתי לשנות למישהו את החיים?'. הדברים הללו טלטלו אותי".

לשנות כיוון

אפשטיין, כיום בן 39 ואב לשמונה, המשיך במסלול החיים, אבל הזכרונות מיוני והסיפורים ששמע עליו לא עזבו אותו. "כנער אהבתי לצייר, ושאפתי להפוך לסופר קומיקס בינלאומי. הייתי משרבט לעצמי ציורים שיהיו כמה שיותר אוניברסליים. עד כדי הקפדתי על כך", הוא נזכר, "שדאגתי שלא יהיה משהו באיור שיזכיר מזוזה או אפילו שהדמות לא תלבש כחול ולבן ביחד".

"אחרי שיוני נהרג, ישבתי וחשבתי לעצמי: האם הקדוש ברוך רוצה שהשאיפות שלי יסתכמו בקומיקסים בינלאומיים? הרגשתי שאם החלום להתפרסם יתגשם, אבזבז את חיי על דבר חסר תוחלת, ואז התבשלה אצלי ההבנה שאני מעוניין לשנות כיוון. זה לא היה קל", הוא אומר. "הבנתי שאני צריך לקבור את כל הדמויות והעלילות שהגיתי במהלך השנים, ולהתחיל מאפס".

זמן מה לאחר מכן, אפשטיין התחתן עם בת-אל. הזוג הצעיר עבר להתגורר בקרוואן ביישוב קטן. נתנאל החל לנסות את צעדיו בתחום האיור, כפי שחלם. "כל מי שהתייעצתי איתו ניסה להוריד אותי מכך. הסבירו לי שכדי לכתוב ספר קומיקס, ודאי כזה שמיועד לציבור הדתי, אצטרך להשקיע עשרות אלפי שקלים, ולא בטוח בכלל שהמכירות יצליחו לכסות אותם.

"באותה תקופה הייתי צריך למצוא עבודה על מנת לרכוש מוצרים בסיסיים של ממש, ברמה של גביע קוטג'", מפרט אפשטיין. "בהשגחה פרטית, הגענו בשיעור הדף היומי לסוף מסכת קידושין, שם אומרת הגמרא: 'לעולם ילמד אדם לבנו אומנות קלה ונקייה ויתפלל למי שהנכסים שלו'. הגמרא ממשיכה ואומרת: 'שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות'. לקחתי את דברי הגמרא כפשוטם, והלכתי לבקש רחמים ממי שהכל שלו. ניגשתי לשדה שהיה סמוך לבית שלנו, עמדתי שם ופניתי לקדוש ברוך הוא".

אפשטיין מספר כיצד ביקש בתפילתו: "ריבונו של עולם. כרגע, כולם אומרים לי שזה לא יכול להצליח, והכי קשה – גם הלב שלי אומר שזה לא יצליח. אבל אתה הרי כל יכול. בבקשה, תברא לי עבודה יש מאין".

לצד התפילות, אפשטיין החל לעבוד בינתיים כמאבטח בגן ילדים. "התחברתי לילדים, וזו הייתה תחנה משמעותית עבורי במסלול החיים. יום אחד, ניגש אלי הורה לילד מהגן ששמע שאני מצייר, והציע לי להכין קומיקס לעלון השבת שהוא עורך. התחלתי לצייר עבורם מדי שבוע קומיקס קצר על פרשת שבוע". כעבור תקופה, הגיע אליו יו"ר 'ראש יהודי', העמותה שהעלון יצא מטעמה, וביקש ממנו להכין סדרת קומיקס בת שישה כרכים על החגים. "עבורי מדובר היה בהגשמת חלום", הוא נזכר.

"רק אתה חונן לאדם דעת"

למרות הציפייה שכעת הדברים יחלו ללכת למישרין, אפשטיין מספר שגם השלב זה לא היה פשוט. "התחייבתי לספק את הסדרה, אך במשך חודשיים וחצי ישבתי מדי יום מול הדף הריק בעמדת השמירה, ולא היה לי שמץ של רעיון מהיכן להתחיל. פניתי לקדוש ברוך הוא מדי יום, בתחינה, ואמרתי: 'תודה על ההזדמנות, אבל אני לא יכול בלעדיך, רק אתה חונן לאדם דעת. בבקשה, תן לי רעיון לעלילה, סיפור ודמויות'".

"אחרי חודשיים וחצי, תפילתי נענתה. היד החלה לרוץ על הדף, ומולי הופיעו הדמויות והקווים הכללים של העלילה". באותם ימים, לפני כ-16 שנה, רעייתו עבדה כגננת, אך הייתה בבית בשמירת הריון. היא הגיעה מדי יום לעמדת השמירה של נתנאל, אספה ממנו את הדפים עם האיורים, סרקה למחשב הביתי, ולאחר הסריקה צבעה אותם במחשב. ימים ספורים לאחר שהכרך הראשון בסדרה הועבר לבית הדפוס, התקלקל המחשב. "מדובר היה במחשב עתיק למדי. הטכנאי אליו לקחנו את המכשיר אמר שאין מה לעשות איתו בכזה מצב, והראה לנו שהכול היה שרוף מבפנים. הנס היה שהמחשב התקלקל רק אחרי שהעברנו הלאה את החומרים".

כאשר הכרך השלישי בסדרה יצא לאור, קיבל אפשטיין שיחת טלפון מלשכתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. "זה היה מספר חודשים לאחר פטירתו של הרב, וביקשו שאוציא ספר קומיקס לילדים על דמותו. ספרי הקומיקס שלי מבוססים על דמויות פרי דמיוני, לא חשבתי שאני יודע לצייר דמויות אמיתיות, והשבתי שלא אוכל לקחת את הפרויקט. בסיום השיחה, אשתי אמרה לי: 'למה סירבת? אם הקדוש ברוך הוא שלח לך אתגר, סימן שהוא מאמין בך שאתה יכול להתמודד איתו'.

"בהחלטה משותפת, החלטתי לעזוב את העיסוקים האחרים ולהתמקד רק בספרים. הניסיון שלי חוזר על עצמו כמעט מדי יום – להתחיל מאפס, לשבת מול הדף הריק ולהתחנן לפני בורא עולם 'אני צריך אותך, תן לי רעיון'. לפעמים הרעיון מגיע דקה אחר כך, ולפעמים צריך להתפלל על כך קצת יותר. בדומה למן במדבר, ה'שפע' של הרעיונות יורד מדי יום - לאותו יום. ככה אני לומד שאני לא הבוס, ועובד עם מה שהקדוש ברוך הוא נותן".

האם הילדים שלכם גם מעורבים בתהליך הכתיבה?

"ודאי. בכל יום שישי, אני מדפיס להם את העמודים שהספקתי לאייר באותו שבוע, ואחרי סעודת ליל שבת הם נחשפים ראשונים להמשך העלילה. אבל אני מתרה מראש שהם לא יחזירו לי את העמודים עם מחמאה סתמית כמו 'יפה, אבא', אלא אני מעוניין לשמוע ביקורת מעמיקה יותר – של מה אהבו ומה לא אהבו".

איך לדעתך מאהיבים את התורה על ילדים?

"אני חושב שהדבר הכי חשוב הוא לדעת שהתורה היא מכתב של הקדוש ברוך הוא אלינו, כפי שאומרת הגמרא. גם ספר התניא מסביר שהיסודות הכי עמוקים של בורא עולם, והכי משמעותיים לחיים שלנו, טמונים בין סיפורי התנ"ך, במשניות ובהלכה".

"לפעמים, בשולחן שבת, כשאנחנו לומדים פרשת שבוע, אני מספר לילדים שלי על גן חיות. יש כלובים שאתה מגיע, ומיד מגלה את החיה שבכלוב – את הדוב או האריה. בכלובים כאלה אין ספק מה רואים, וההתפעלות עולה מיידית. אך יש גם סוג נוסף של כלובים", הוא מדגיש. "בכלובים אלו, במבט ראשון אפשר לחשוב שהכלוב ריק. רק מבט מעמיק יגלה עוף דורס יפהפה שמוסווה בצמחייה או נחש אדיר שלא ראינו במבט ראשון. גם בפרשת השבוע יש פרשות שבקריאה שטחית נראות 'יבשות' וטכניות, אבל לימוד מעמיק יגלה דווקא בהן דברים מדהימים".