הגרמנים קראו לה 'התזמורת האדומה': 200 אלף איש מתו בגללה

דצמבר 1938. איש העסקים הקנדי אדם מיקלר עלה למטוס בדרכו לבלגיה. הוא תכנן לעסוק בבריסל בייצור מעילי גשם, תחת המותג "The Foreign Excellent Trench-Coat".

המידע הזה היה המידע שאותו ידעו הרשויות. אך למעשה, אדם בשם אדם מיקלר כלל לא היה קיים בקנדה. הנוסע המדובר היה בעצם יהודי בשם ליאופולד טרפר.

טרפר נולד בפולין, ונשבה בכבלי הרעיון הקומוניסטי. בעקבות השתתפותו בשביתת הפועלים בקרקוב, הוא נכנס לרשימה השחורה, ונמנע ממנו לקבל כל עבודה בפולין. בלית ברירה הוא עלה בשנת 1924 לארץ ישראל, והצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה.

בשנת 1932 הוא החליט לעקור לרוסיה, וחמש שנים אחר כך הוא גויס לשירתי הביון הרוסיים.

חמש שנים אחר כך, הוא נשלח לבלגיה בחסות של איש עסקים קנדי, במטרה להקים באזור רשת ריגול סובייטית.

עד מהרה הוא הצליח לגייס לשרותו כמה מאות סוכנים, מתוכם 66 היו יהודים כמוהו. חברי רשת הריגול היו מפוזרים ברחבי בלגיה ודנמרק, אך היו לו קשרים גם בשאר ארצות אירופה, ואף ביפן.

הסוכנים החלו לשדר למוסקבה מידע על תוכניותיו ופעולותיו של הצבא הגרמני.

באוגוסט 1939, בעקבות חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נתקבלה הוראה להפסיק לעקוב אחרי הצבא הגרמני, ולהתחיל לחפש מידע אודות כוחות הצבא הבריטי והצרפתי. למרות ההוראה, טרפר לא הפסיק לחלוטין את המעקב אחרי הגרמנים, אלא המשיך לבצע מעקב בהילוך נמוך.

לאחר פלישת הצבא הגרמני לבלגיה, בשנת 1940, נאלץ טרפר לשנות את סיפור הכיסוי שלו, כיוון שהבלגים חשדו בו שהוא גרמני, ושהוא מרגל למען גרמניה.

מעתה הוא הפך לז'אן ז'ילבר, איש עסקים צרפתי, בעל חברה בשם "סימקס". הוא נסע לפריז והקים בה את סימקס. אחר כך הקים בבריסל את "סימקסקו". בעזרתן הוא יצר קשרים עמוקים עם הגרמנים שכבשו את המקום. רווחי החברות אף מימנו את רשת הריגול הענפה שלו, שהמשיכה לעבוד במלוא המרץ.

רשת הריגול של טרפר הייתה הראשונה שקיבלה מידע על תוכניתו של היטלר לפלוש לשטחי רוסיה, ואף העבירה את המידע למוסקבה. אך סטאלין היה שאנן. לדעתו הכל היה פרובוקציה בריטית שמבקשת לחבל בשיתוף הפעולה בין הרוסים לגרמנים.

יום לפני שהגרמנים פתחו במבצע ברברוסה, נסע טרפר במיוחד לנספח הסובייטי בממשל וישי שבצרפת הכבושה, והעביר דרכו מברק שמתריע על פלישה מיידית של הגרמנים לרוסיה. אך סטאלין עדיין נשאר בשלו.

לאחר הפלישה, והמלחמה בין רוסיה לגרמניה שנפתחה בעקבותיה, הייתה רשת הריגול של טרפר לעזר לרוסים, והיא סייעה רבות בידם בהדיפת המתקפה הגרמנית. הרשת הודיעה לרוסים מראש על תוכניתם של הגרמנים לפלוש לקווקז דרך כיבוש סטלינגרד, מה שנתן לרוסים את האפשרות להתכונן לקרב סטלינגרד, שהיה הקרב שבו החלה נפילתם של הגרמנים. וילהלם קנריס, ראש שירות המודיעין של גרמניה, העריך את מספר האבדות שגרמה להם פעילותה של הרשת ב-200,000 איש.

בסוף שנת 1941, אנשי ה"אבווהר" - ההגנה העצמית הגרמנית, תפסו בברלין משדר ריגול רוסי.

בעקבות תפיסת המשדר, הם עלו על כך ששידורים רבים מסוג זהה מתבצעים מרחבי בריסל, והבינו שפועלת במקום רשת ריגול רוסית. הכינוי שהם נתנו לרשת היה "התזמורת האדומה". תזמורת – על שם השידורים, כל סוכן שדרן כונה אצלם "זמר"; ואדומה - על שם רוסיה האדומה.

באותה התקופה היה על הרשת לחץ גדול מצד הרוסים לקבלת מידע, ולכן המשדר בבריסל היה פועל בכל לילה במשך חמש שעות.

בעקבות הפעילות הממושכת, הצליח שירות הריגול הנגדי הגרמני לקבוע בקלות את מיקום המשדר, באחד מתוך שלשה בתים סמוכים ברחוב אטראבט 101 בבריסל.

ב-12 בדצמבר 1941, בשעה 2:30 בלילה פשטו 35 שוטרים על שלושת הבתים כאחת, והצליחו לעצור כמה מפעילי הרשת, לתפוס את המשדר, ובנוסף מצאו מעבדת זיוף משוכללת שהכילה טפסים וכלים שיכלו לזייף כמעט כל טופס של ממשלת גרמניה.

הרשת ירדה למחתרת לתקופת מה, אך לאחר זמן לא רב התארגנה מחדש. עכשיו עמד בראשה קפיטן רוסי בשם קונסטאנטין ייפרמוב, והשידורים שבו והתחדשו כרגיל.

ב-30 ביוני 1942 הצליחו הגרמנים לעלות על פעיל נוסף בשעת שידורו. הפעם, הם גם תפסו פרטים על מפקד בכיר בחיל האוויר הגרמני ששיתף פעולה עם הרשת.

חודש אחר כך, הצליחו הגרמנים לתפוס את מי שעמד בראש הרשת, קפטן ייפרמוב. כאשר הם סיפרו לו שכל הממונים מעליו ברשת הם יהודים, ולא שווה לו להקריב את עצמו למענם, הוא נשבר, ומסר להם את כל הפרטים על רשת הריגול.

סוכני הרשת החלו ליפול בידי הגרמנים בזה אחר זה, עד שכל הרשת בבריסל חוסלה.

טרפר עצמו נלכד בחודש נובמבר, כאשר הגיע לטיפול אצל רופא השיניים. הגרמנים ניסו לשכנע אותו לעבוד עבורם. הוא עשה את עצמו כמסכים, והצליח להבריח דו"ח למוסקבה, שבו הוא מספר על נפילת הרשת ועל מצבו.

הגרמנים, שהאמינו שהוא באמת משתף איתם פעולה, העבירו אותו למתקן כליאה בעל שמירה נמוכה ביותר. אחרי שישה חודשים, באחת הפעמים שבהן הוא יצא לבית המרקחת בליווי שומר יחיד, הוא הצליח להימלט מהשומר, ומאז הוא חי במסתור בעזרת המפלגה הקומוניסטית הצרפתית.

אחרי שחרור צרפת בינואר 1945, הוא הוחזר למוסקבה במטוסו האישי של סטאלין. אך לאחר חזרתו הוא נעצר ונכלא בכלא לוביאנקה האכזרי בחשד לשיתוף פעולה עם הגרמנים בזמן מעצרו, אף על פי שהוא דיווח לרוסים על כל המאורעות.

רק עשר שנים אחר כך, לאחר מותו של העריץ סטאלין, שוחרר טרפר ממעצרו על ידי בית המשפט העליון הסובייטי. ניתנה לו תעודה המאשרת כי מעצרו היה נטול כל בסיס, והוא הושב לחיק משפחתו.

טרפר עבר לוורשה. הוא הוזמן לאושוויץ לנאום בטקס 20 שנה לשחרור אושוויץ. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר האנטישמיות בפולין החלה להתגבר, ביקש טרפר לעלות לארץ ישראל. הפולנים לא התלהבו מהרעיון, אך בעקבות מחאות בינלאומיות הם נאלצו לאשר לו את העלייה.

טרפר עלה לארץ בשנת 1974. הוא התיישב בירושלים, ופרסם את סיפור חייו בספר ביידיש שנקרא "די רױטע קאַפּעליע" – התזמורת האדומה שלי.

בשנת 1982 נפטר טרפר. שנה אחר כך הוצבה בחורשה שליד שער הגיא אנדרטה לזכר חברי התזמורת האדומה, עם הציטוט מדברי האדמירל וילהלם קנריס, שאמר שפעילות התזמורת האדומה גרמה לגרמנים 200 אלף אבדות.