למד אצל גלילאו, ואסף 7,000 ספרים: היהודי שחקר את נפלאות הבריאה

תארו לעצמכם יהודי במאה ה-17, יושב בחדר קטן עם טלסקופ, ספר תורה, גמרא פתוחה, ספרי מתמטיקה ולידם ספרי קבלה. זהו יוסף שלמה דלמדיגו, היש"ר מקנדיה (1591–1655) – רב, רופא, מתמטיקאי, אסטרונום ומקובל, שהיה חלק מהמהפכה המדעית. הוא למד אצל גלילאו, נדד בין כרתים, קהיר, קושטא ופראג, וכתב ספרים שחיברו בין מדע לקבלה. דלמדיגו ראה בטבע "נפלאות הבריאה" – יצירה אלוקית שצריך לחקור עם מוח ולב פתוחים. הסיפור שלו הוא סיפור של אומץ, סקרנות וגישור בין עולמות, שהשפיע על יהדות ומדע.

יוסף שלמה דלמדיגו נולד ב-16 ביוני 1591 בקנדיה (הרקליון של ימינו), כרתים, למשפחה של חכמים ורופאים. סבו, אליהו דלמדיגו, היה פילוסוף מפורסם, והמשפחה, שמקורה בגרמניה, התיישבה בכרתים ובאיטליה. כבר כילד הוא התבלט בתור עילוי. הוא הצטיין בלימודי קודש, אך סקרנותו הרבה הביאה אותו ללמוד גם דברים אחרים – שפות כמו יוונית, איטלקית וספרדית, אסטרונומיה, מתמטיקה ועוד. בגיל 15, ב-1606, הוא עבר לפדובה, איטליה, ולמד באוניברסיטה של העיר, ''אוניברסיטת פדובה'', המובילה של התקופה. שם הוא למד רפואה, מתמטיקה, אסטרונומיה ופילוסופיה, והושפע עמוקות מגלילאו גליליי, שאותו כינה "רבי" בספרו אֵילִם. הוא סיים את לימודיו ב-1613 עם תואר ברפואה, והחל לאסוף ספרייה ענקית של כ-7,000 ספרים – מספר מדהים לתקופתו (וגם לימינו).

לאחר סיום לימודיו, דלמדיגו לא נשאר במקום אחד. הוא חזר לקנדיה, התחתן ונולדה לו בת, אך אשתו נפטרה, והעניין שלו במדע עורר ובשילובו עם התורה עורר בו צורך לנדוד. ב-1616 הוא התחיל לנדוד, והגיע לאלכסנדריה וקהיר, שם התווכח עם מתמטיקאים מקומיים והרשים אותם בידיעותיו המקיפות. בקושטא הוא צפה בכוכב שביט ב-1619, והראה את כישוריו באסטרונומיה. בין 1620 ל-1624 הוא שימש כרופאו האישי של הנסיך יאנוש רדזיוויל בליטא, תוך שהוא ממשיך לחקור ולכתוב. הוא גם חי בהמבורג, גליקשטאדט ואמסטרדם, שם שימש כרב וכדרשן, ולבסוף התיישב בפראג. ספרו אֵילִם כלל תשובות לשאלות של חכם קראי על אסטרונומיה, מתמטיקה ואלכימיה, והראה את הידע הרחב שלו. הוא נחשב לפוסק הלכה ואפילו נושא כלי השולחן ערוך, הש"ך, מביא ממנו הלכה בהלכות בשר בחלב.

החלק המעניין ביותר בחייו הוא הצלחתו לשלב תחומים רבים, אפילו כאלה שנראים סותרים זה את זה, כמו מדע וקבלה. דלמדיגו לא הסתפק במדע. בתחילה הוא היה סקפטי כלפי הקבלה, ואף לעג לה כנער. אבל בקושטא, לאחר פגישה עם רבי יעקב בן נחמיאש, הוא התחיל לראות בה דמיון לפילוסופיה של אפלטון. בספרו מצרף לחכמה, הוא הגן על הקבלה מפני הביקורת של סבו, אליהו דלמדיגו, שפקפק בספר הזוהר, והאריך להסביר כיצד הקבלה מסתדרת עם המדע והפילוסופיה. דלמדיגו ראה בטבע ובשמיים "נפלאות הבריאה" – דרך להבין את הא-ל דרך מדע ורוחניות.

יוסף שלמה דלמדיגו נפטר ב-16 באוקטובר 1655 בפראג, ונקבר בבית הקברות המקומי. הוא הותיר אחריו כ-30 עד 60 ספרים, רובם בכתבי יד, שכללו נושאים כמו רפואה, אסטרונומיה, מתמטיקה וקבלה. למרות מחלוקות, כמו דחיית כתביו על ידי הרמ"ז, הוא השפיע על חוקרים יהודים מאוחרים והראה איך אפשר לשלב מדע ואמונה. ספרייתו העצומה של כ-7,000 ספרים הראתה את תשוקתו לידע. דלמדיגו היה חלוץ שראה ב"נפלאות הבריאה" הזמנה לחקור את העולם, והמורשת שלו ממשיכה להדהד.