דני כהן, מנכ"ל חברה נחשבת, הגיע לגיל שישים. עובדיו הנאמנים החליטו לחגוג לו מסיבת יום הולדת מושקעת. הם חיפשו לקנות לו מתנה שתמצא חן בעיניו, ולא מצאו. לבסוף, הם החליטו לשאול אותו.

להפתעתם, אמר להם דני: "אם תביאו ליום ההולדת את יוסי, אב הבית של בית הספר שבו למדתי, ולוח ירוק ישן של פעם עם גירים צבעוניים – זו תהיה בשבילי המתנה הכי שווה!".

העובדים לא הבינו מה ועל מה, אך יצאו לדרך. לאחר חיפוש מייגע, השיגו לבסוף את אב הבית.

במהלך מסיבת יום ההולדת, בסיום המנה הראשונה, האולם הוחשך, ורק הבמה הוארה. הווילון הוסט, ואיש קשיש עלה לבמה ולידו לוח ירוק ישן עם גירים צבעוניים.

דני קפץ לבמה וחיבק בהתרגשות את אב הבית, שהיה מרוגש גם הוא.

הקהל היה בשוק וציפה להסבר.

לאחר שהתעשת, נטל דני את המיקרופון והחל לדבר:  "אני מודה לכל העובדים המסורים שדאגו להביא את יוסי והלוח. תתפלאו לשמוע אבל בעצם פה טמון סוד ההצלחה שלי. כשהייתי בן עשר, אבי ז"ל נפטר. לאמי היה קשה לגדל אותנו, וכך התגלגלתי למשפחות אומנה ולמוסדות רווחה. צלקות חיי הפכו אותי לילד מופרע וקשה. יום אחד התפרצתי בשיעור והפרעתי למורה להעביר את החומר. הוא העניש אותי בעונש קשה – לנקות ולסדר את כל הכיתה לאחר הלימודים.

בסיום הלימודים עמדתי בכתה שבור ומיואש, מנסה איכשהוא לטאטא את הכיתה, נשרך אחר המטאטא. בחוץ חושך, ואני לבד בתוך בית הספר. כל הכישלונות שחוויתי, והצער על פטירת אבי ועל הריחוק מביתי, עלו בבת אחת לקצה גרוני עד שהרגשתי מחנק.

ואז לפתע מגיע ה"מלאך" – יוסי אב הבית, שנמצא כאן עמנו. סיפרתי לו על העונש. הוא חיבק אותי חזק ואמר לי: "אתה ילד גיבור! אתה מדהים. אף ילד בעולם לא היה עומד בקשיים שלך ככה בגבורה. אני בטוח שתצליח בחיים ותהיה עשיר גדול וחזק".

הוא לא הסתפק בכך אלא לקח גיר צבעוני וכתב על כל הלוח באותיות ענק: "דני הגיבור".

הוא לקח ממני את המטאטא וניקה איתי ביחד את כל הכיתה. לאחר שהכיתה היתה נקיה ומסודרת, הוא אחז בידי ואת הילקוט סחב על גבו וכך ליווה אותי לפנימייה. הרגליים הלכו באוויר מרוב שמחה.

"דני", הוא שאל אותי "אתה רוצה שאני אהיה לך לאבא?".

רעדתי מבכי. יוסי חיבק אותי חזק ואימץ אותי אליו.

למחרת קמתי דני חדש. קיבלתי כוחות חדשים. הצלחתי להתגבר על עצבים וכעסים, והשלמתי חסרים בלימודים.

יוסי מצדו דאג בכל הזדמנות  להזכיר לי: "אתה גיבור", "אתה גיבור".

המילים האלו הביאו אותי להיכן שאני היום.

ברשותך, יוסי, אבקש ממך לכתוב לי רק עוד פעם אחת על הלוח "דני הגיבור".

כשיוסי שרטט את המלים על הלוח, דני בכה, וכל הקהל יחד אתו.

עד היום, הלוח הירוק הזה ממוקם באולם הכינוסים של החברה של דני.

כל ילד צריך לפחות מבוגר אחד שיאמין בו. לילד שלך יש מבוגר כזה?