העצב התועה: האמת שמסתתרת בצוואר הג'ירף

החוש שאנו נסמכים עליו ביותר הוא חוש הראייה. מה שאנו רואים, קיים; מה שאנו לא רואים, מפוקפק. "תראה לי!", אנו דורשים כשמישהו טוען טענה, משוכנעים שמראה עיניים הוא הוכחה. אך המציאות, כפי שמוכיחים מחקרים רבים, מלמדת כי לעיתים אנו רואים רק מה שאנו רוצים לראות – או מה שמישהו מחליט שנראה.

איך מבדילים בין אמת לשקר? זו שאלה שמעניינת גם ילדים קטנים. התשובה לשאלה זו פשוטה: את האמת אפשר להוכיח, ואת השקר אי אפשר.

והנה, למרות הפשטות הזאת, יכול לשבת לו סטודנט בהרצאה, מחברתו אחוזה בידו, עיניו נוצצות בציפייה, בחדר הרצאות מואר, בין עשרות סטודנטים טריים, מוכן ללמוד את "מוצא החיים", כפי שהמדע הניתן להוכחה, לכאורה, מסביר אותו. והנה הפרופסור נכנס, חלוקו הלבן משדר סמכות נצחית, קולו סמכותי ומשדר ביטחון. "האבולוציה פשוטה להפליא!", הוא מכריז, ותרשים צבעוני זוהר על המסך: ג'ירפה עם צוואר קצר כמו של סוס מטיילת לה בסוואנה הקדומה. שקף מתחלף בשקף, וצעד אחר צעד מתארך צווארה של הג'ירפה, עד לג'ירפה הגבוהה המוכרת לנו מגן החיות. "המנגנון הוא פשוט מאוד", הוא מכריז, "בתקופת בצורת ורעב, ג'ירפה עם צוואר ארוך יותר הגיעה לעלים הגבוהים, בעוד שאר הג'ירפות, עם הצוואר הנמוך יותר, מתו מרעב. כך שהג'ירפה עם הצוואר הארוך יותר שרדה, והעבירה את התכונה של הצוואר הארוך לדורות הבאים. זהו תהליך הברירה הטבעית", מסביר הפרופסור. "אלו שהשינויים האקראיים בגנטיקה שלהם עוזרים להם להסתגל לסביבה שורדים, אלו שלא – נכחדים".

"כעת", אומר הפרופסור, "אציג בפניכם את אחת ההוכחות היפות ביותר לתהליך הברירה הטבעית שעליו דיברנו", הפרופסור לוחץ על כפתור השלט, ושקף של מפת העצבים של הג'ירפה מאיר את המסך מאחוריו: "העצב הזה", הוא מצביע על עצב ארוך בתוך צווארה של הג'ירפה, "נקרא Recurrent Laryngeal Nerve, או בשמו המפורסם יותר, "העצב התועה". תפקידו פשוט: להפעיל את מיתרי הקול, שנמצאים בגרון, סמוך לקנה הנשימה. נראה הגיוני שהעצב ירד מהמוח ישר לגרון, לא?". הפרופסור מחייך – חצי חיוך, כמו קוסם, רגע לפני שהסוד נחשף. "אבל לא. העצב הזה לא הולך ישירות. הוא יורד תחילה עמוק אל בית החזה, עוקף את קשת האאורטה, ואז חוזר כל הדרך למעלה, לגרון. בג'ירפה, עם צוואר שאורכו שני מטרים, זה אומר שהעצב עושה מסלול עיקוף של כמעט חמישה מטרים מיותרים – רק כדי להגיע למקום שהוא יכול היה להגיע אליו ישירות, בקו ישר של 10 סנטימטרים". שום מהנדס לא היה בוחר מסלול ארוך כזה, כאשר החלופה הפשוטה היא 10 סנטימטרים, אז למה זה קרה? הסיבה היא פשוטה מאוד: תהליך ההתארכות של צווארה של הג'ירפה הוא אקראי ולא מתוכנן. מוטציה שקובעת את האורך של הצוואר התרחשה במקרה, והג'ירפות עם הצוואר הארוך יותר – שרדו כי יכלו להגיע לעלים גבוהים יותר. עם הזמן, הצוואר התארך עוד ועוד, אבל העצב התועה נשאר "תקוע" במסלול הישן שלו, ממש כמו שריד ארכיאולוגי שמוכיח את ההיסטוריה האבולוציונית של הג'ירפה". הפרופסור משתתק לרגע, נותן למילים לשקוע, והסטודנטים רושמים במרץ. "זו", הוא ממשיך, קולו מתרונן, "טביעת האצבע של האבולוציה! המוטציות האקראיות האלה, בשילוב עם הברירה הטבעית, יצרו את מבנה הגוף של הג'ירפה כפי שאנחנו מכירים אותה היום".

זו הדוגמא הקלאסית, ההוכחה האולטימטיבית לאבולוציה, מוצגת שוב ושוב כדבר הכי מרהיב והכי מוכיח את האבולוציה. האמנם?

האמת היא שונה, והרבה יותר "משעממת", אותו מסלול של העצב התועה מופיע בכל היונקים, כולל באדם. זהו מבנה התפתחותי מוקדם שמופיע בעובר, כאשר הלב והריאות עדיין בסמיכות לגרון. כאשר העובר מתפתח, האיברים מתרחקים זה מזה, אך העצב נשאר קשור אליהם. בג'ירפה זה בולט יותר רק בגלל הצוואר הארוך.

אם ההתארכות הייתה איטית והדרגתית, היא לא הייתה מאפשרת לפרט אחד של ג'ירפה לשרוד על פני הפרטים האחרים, כמות העלים שהיא תוכל לאסוף ביחס לאחרים פשוט לא תהיה משמעותית, כך שהמוטציה הגנטית שיצרה את השינוי לא הייתה מצטברת.

אם המוטציה הייתה חד פעמית ודרמטית, היא הייתה הורגת את הג'ירפה. לג'ירפה יש הלב הכי גדול על היבשה, הוא שוקל אחד עשר קילו, כי הוא צריך לחץ גבוה בשביל להזרים דם לראשה הגבוה של הג'ירפה. כך שאם הייתה מוטציה שמאריכה את חוליות הצוואר של הג'ירפה, שיש לה רק שבע, בדיוק כמו לאדם, זה היה הורג אותה. וגם אם איכשהו היה מתפתח הלב באותה המוטציה, ללא מערכת השסתומים המסובכת שנקראת ''הרשת המופלאה'', הייתה הג'ירפה מתה כאשר היא הייתה מתכופפת, כיוון שלחץ הדם הגבוה היה מפוצץ לה את הראש. המערכת הזו היא מערכת מופלאה של ורידים ונימי דם, שמפחיתה בהדרגה את לחץ הדם.

ההסבר האבולוציוני, גם אם נשמע מרשים להדיוט, אינו עומד בשום מבחן ביקורת מציאותי. מדובר בתעמולה לכל דבר. מציגים פרט אחד, מוציאים אותו מהקשרו, מתעלמים מאי ההיתכנות בפועל, ומדברים על "הוכחה", כאשר מדובר בדיוק במצב ההפוך.