כיצד נקיים מצוות קידוש ה' בפועל?

מן המצוות העיקריות והיסודיות ביותר ביהדות הינה מצוות קדוש ה', הנלמדת מן הכתוב האמור בפרשתנו: "ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם". ואמנם, עיקרה של המצווה אמורה בשעה שבא לאדם ניסיון קשה: אם חלילה להמיר דתו כפי שהגויים מכריחים אותו, או למסור נפשו לה' יתברך שנתנה. ומשכך, לכאורה נחשבת היא לנדירה ביותר. אך מכל מקום יש לדעת כי את ענפיה ופרטיה ניתן לקיים מספר פעמים בכל יום, וכפי שנבאר.

אמירת קדושה

הזוהר הקדוש מגלה, כי את המצווה לקדש את ה' מקיימים בכל יום. אימתי? בשעת אמירת "קדושה" שבחזרת תפילת שמונה עשרה, כשאומר את הפסוק: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו". ומבאר, שכשם שהמלאכים העליונים מקדשים שמו למעלה, כן ישראל מקדשים שמו למטה, ושמחמת כן צריך לקדש עצמו בקדושה זו ולשמור אותה, ועל ידי זה יזכה גם שיתקיים בו סוף הפסוק: "אני ה' מקדשכם", שיקדשוהו מלמעלה.

וכתב דוד זקנתי בספר "בן איש חי", שלכן קודם שאומר "קדושה" – צריך לכוון לקיים מצווה מן התורה. והוסיף על פי דברי האר"י, שכאשר יאמר "מלא כל הארץ כבודו", יכוון על ספירת המלכות שנקראת ארץ, ויכלול עצמו בתוך מידה זו כדי לקבל קדושה מן השפע שנמשך אלינו באמירת הקדושה.

קריאת שמע

עוד כתב הזוהר במדרש הנעלם, שבזמן שאומר את הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", ומכוון למסור נפשו על קדושת שמו, מעלה עליו הכתוב כאילו נהרג, וזהו שכתוב בספר תהלים: "כי עליך הורגנו כל היום", כל יום ממש, ובזכות זה זוכה לנחול מאתיים מארבע מאות העולמות שמצפים לו בעולם הבא. ואת מהות אותה כוונה פירש הרשב"א, שצריך לקבוע בנפשו הסכמה מוחלטת, כי הוא מוכן למסור כל תאוותו וחשקת לבו, מן האברים ועד נטילת נפשו וממונו ממש, הכל למען שמו יתברך.

וכתב השל"ה שצריך האדם לשמור על צדקותו וטוהר לבו, בדומה לקורבן שאסור שיהיה בו מום. כן המוסר נפשו, עליו לדאוג שתהא נפשו נקיה למען שמו יתברך.

בכל רגע פנוי

על פי דברים אלו כתב עוד רבי חיים ויטאל, שנכון וראוי קודם כל לימוד ומצווה ומעשים טובים ועשיית ייחודים, לכוון למסור נפשו על קידוש ה', כדי שבזמן שילמד או יעשה מעשים טובים יהיה כמו צדיק וכילד הנולד, וממילא כל מעשיו יהיו רצויים לפני הקב"ה כריח ניחוח.

ובספרי החסידות מובא, שהנהגה מופלאה זו ראוי לקיים בכל עת ורגע שהוא פנוי, שידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדולה ונוראה בוערת לפניו, עד לב השמים, והוא שובר טבעו ומפיל עצמו לפניו על קידוש שמו, ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.